מבט לפרשת השבוע "שלח"

"שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל" ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מוכיח, שעצם שליחת המרגלים לתור את הארץ היתה נכונה, והראיה היא, שבהפטרה נלמד שיהושע בן נון, ממשיכו של משה רבנו, שולח מרגלים לתור את הארץ ● מכאן רואים שהחטא היה של השליחים, לא של המשלח, ולא עצם השילוח ● פרשת שלח

הפרשה נפתחת במינוי המרגלים. ומיד רואים שמצד אחד הקב"ה מורה לשלוח מרגלים, וממש באותו ציווי יש הבטחה, שארץ ישראל תינתן לבני ישראל, א"כ למה צריך מרגלים ?

רש"י מדייק במילים "שלח לך" וז"ל : "אני איני מצווה לך, אם תרצה, שלח". השאלה היא לשם מה רוצה משה מרגלים ?

בחומש "דברים" משה מתאר את פרשת המרגלים: "ותקרבון אלי כולכם, ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ, וייטב בעיניי הדבר" א', כב-כג.

חוזרת השאלה: למה משה רבנו הסכים לשלוח מרגלים ? האם אין כאן דופי באמונה ? הן הקב"ה הבטיח כבר בסנה הבוער, שהארץ טובה. למה צריך את המרגלים ?

בהפטרה נקרא מהנביא יהושע: "וישלח יהושע בן נון מן השיטים שניים אנשים מרגלים חרש לאמר: לכו ראו את הארץ ואת יריחו". אחרי החטא הגדול, הכישלון הצורב של המרגלים, למה יהושע, תלמידו וממשיך דרכו של משה רבנו, שולח מרגלים ?

יהושע מבין, שמרגלים צריך לשלוח, הוא לא ראה בשליחה חטא אלא באופן ההתנהלות שלהם חטא. הרי הוא היה אחד מהם. וכאן היסוד: אמנם הקב"ה הבטיח שהארץ טובה מאד, וברור, שעם ישראל יכבוש את שבעת העמים, שיושבים בארץ כנען.

אבל העם צריך להתנהל בצורה מסודרת – טבעית כמה שאפשר. ודבר מפורסם הוא שלפני שיוצאים למערכה, לקרב צריך מודיעין, להכיר את השטח. להחליט את מה כובשים קודם. באיזו דרך עדיף ללכת. ההבדל בין משה רבנו למרגלים היה בתפישת הריגול.

הקב"ה מרשה למשה ומורה לו: "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל". כלומר: האנשים צריכים לתור – לתייר בארץ, לספק אינפורמציה על הדרכים בארץ, לראות איפה יש ערים בצורות, ואיפה יושבים החזקים. וכך צריך לנהוג עם שרוצה לנהל את עצמו בצורה בריאה לעשות השתדלות טבעית ולבטוח ולהאמין, שבעזרת ה' יצליח.

אבל ברור לאותם תיירים, שמדובר בארץ "אשר אני נותן לבני ישראל" כלומר: באותו פסוק של מינוי המרגלים יש הבטחה ברורה, שהארץ תינתן לישראל. כך הבין משה רבנו, ולכן הוא ניאות לשלוח אותם. משה רבנו כמובן, לא כפר בהבטחה של הקב"ה, לכן גם תלמידו יהושע שולח מרגלים, כי ככה מנהלים מלחמה.

החטא של המרגלים היה, שהם היו במחשבה רעה. "וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן" יג, כו.

מבאר רש"י וז"ל: מהו ויילכו ?  להקיש הליכתן לביאתן, מה ביאתן בעצה רעה, אף הליכתן בעצה רעה". המרגלים הלכו בעצה רעה, לכן נכשלה שליחותם. אבל עצם הפעולה הייתה נכונה.

כאן רואים את מנהיגותו של יהושע בן נון. הוא הבין שצריך ריגול, הוא תיקן את רמת המרגלים.

הוא שלח רק שניים. לא צריך ייצוג לכל שבט. מדובר במלחמה, לא בחלוקת כיבודים.

לפי "הזוהר" הקדוש, החטא של המרגלים נבע מכבוד שיימנע מהם בכניסה לארץ.

מספרים על בן של אדמו"ר, שכאשר הוא מילא את מקומו של אביו, הוא עשה שינויים בסדרי התפילה. שאלו אותו: מדוע? האם אתה חולק על אביך הקדוש ? אביך התפלל ותיקין, ואתה לא.

ענה הבן: אני מקפיד להמשיך את הנהגתו של אבי. והוסיף האדמו"ר החדש: אבא הקפיד לעשות הכל כדי להתפלל בכל הכוונה, וכן אני. אבא עשה כל מה שהוא יכל כדי שהציבור ותעלו בעבודת השם, וכן אני. הדור של אבא התפלל בכוונה גם כשהם קמו ותיקין. והדור שלנו מכוון יותר, כשהם קמים קצת באיחור. וכן על זו הדרך.

אבל היסוד של אבא נשמר – לעשות הכל כדי להתחזק בעבודת ה'.

יהושע המשיך את דרכו של משה רבו. הוא הבין שיש צורך במודיעין לפני קרב, אבל הוא שינה בפרטים כדי ללמוד ממה שקרה, הראי'ה היא שהשליחות בדורו הצליחה, ויריחו נכבשה.

לפי ההסבר, הטעות לא היתה בעצם שליחת המרגלים, אלא בתוכניות האישיות שלהם.