ברוך דיין האמת: הגאון רבי יוסף עזרא זליכה זצ"ל

בליל שבת נפטר בבית החולים 'שיבא' בתל השומר הגאון רבי יוסף עזרא זליכה זצ"ל, רבה של פרדס-כץ ● בן 64 היה במותו ● כתביו קובצו והיו לספר שיופיע בקרוב, בשם "תפארת יוסף"

הרב זצ"ל נולד בשנת תש"ח לאביו סלמן ולאמו מרת אהובה ז"ל בבצרה שבעירק.

שם משפחתו זליכה, מקורו בשם אשה ששכרה חדר בביתו של סב סבו של הרב, והייתה מוכרת סדקית. על שמה נקרא הבית, 'בית זליכה', ומכאן אומץ כשם המשפחה.

הרב עלה עם משפחתו ארצה בגיל שלוש. משפחתו שוכנה במעברת עמישב בפתח תקוה.

אב המשפחה זצ"ל היה איש תם וירא שמיים שהתעסק בעבודת האדמה. כאשר ראה שאין בית כנסת באיזור, לקח חדר מביתו והפך אותו לבית כנסת.

אביו של הרב נהג ללמדו בביתו, לאחר בית הספר, את המסורת הבבלית, ולאחר סעודת שחרית של שבת קראו בחוג המשפחה את ה"משמרה": סדר כל התנ"ך והמשניות מחולקים לשבתות השנה, עד שבמשך הזמן ידע את כל התנ"ך בעל פה עם הטעמים והדקדוקים.

לאחר מכן עברה המשפחה לשכונת פרדס כץ - בני ברק, שם המשיך הרב לגדול וללמוד. ניכר בו שנפשו נמשכת לתורה ולקדושה עד כדי שהלך ללמוד בישיבה במירון ליד קבר הרשב"י.

בשנים הבאות למד הרב בשדה חמד, והתחבב על המרא דאתרא דנחלת יהודה, חכם משה יחזקאל זצ"ל (מרבני ומקובלי בבל). הוא שימש כחזן ותוקע בבית הכנסת שם, עוד בהיותו נער צעיר.

בישיבה גדולה למד בישיבת 'שארית יוסף' בבאר יעקב. שם שקד על למודו ונכר עליו שנועד לגדולות.

אחר חתונתו עם הרבנית שרה שתחי' בשנת תשכ"ט עבר לגור בתוך בני ברק, ולמד בכולל "אור החיים" של הגאון רבי שמעון בעדני ובכולל 'רבינו יוסף חיים' בשכונת התקוה.

בשנת תשל"ה עבר ללמוד בכולל במירון עם הגאון רבי אמנון סאבגוהיה ונהג לנסוע מיום ראשון עד יום שישי למירון ושב לביתו רק לשבתות וחגים, במשך שנה שלימה.

בשנת תשל"ו פתח עם ידידו הגר"א סבאג את הישיבה הקטנה 'תפארת משה', בה שימש כמשגיח והרביץ תורה, עד שבשנת תשמ"ב, בהוראת הגרא"מ שך זצ"ל, עזב את הישיבה וקבל עליו את עול הרבנות בפרדס כץ.

מיד כשהגיע למד ולימד בכולל אברכים שנפתח אז שם, וכן מסר שיעורים קבועים לבעלי בתים ברחבי גוש-דן.

סדר יומו היה מוקדש לתורה ולצורכי ציבור, היה ישן רק מספר מצומצם של שעות במשך היממה. היה מומחה בניצול הזמן עד כדי שבזמנים שהיה הולך ברגל היה לומד מתוך ספר, דבר שהיה מפורסם בישיבה (וזכה לעשות כמה סיומים במשניות וכו' רק מזמן ההליכה לבד)

נודע בקרב לומדי התורה כאחד שאם בירר דבר מסוים, חקר עליו מתחילתו ועד סופו ולא השאיר אבן על אבן, ותשובותיו בהלכה התקבלו כדבר מוגמר. הרב שימש בדיין בחבר הדיינים של הרה"ג יעקב לנדא זצ"ל ואח"כ אצל בנו הגרמי"ל לנדא.

חלק גדול מחידושי התורה שכתב נשרפו בשריפה במשרדו, ביום שתוכן בו לנסוע עם חבר מקובלים לקבר אהרן הכהן בהר ההר שבירדן.

הדבר הסב לו צער גדול ורק בהוראתו של הרב דרזי נאות לקיים את הנסיעה הנ"ל כמתוכנן. אך מעתה השתדל מאוד להוציא את כתביו לאור ושקע בכתיבת הספר "מחקרי ארץ" על זיהוי קברות הצדיקים ועל ספר השו"ת שלו.

בחודש ניסן בשנת תשנ"ז לפנות בוקר באמצע השיעור הקבוע בחכמת האמת, קבל שטף דם מוחי ממנו לא החלים.

חלק מכתביו פורסמו בעלונים ובכתבי עת תורניים, קובצו יחד ועומדים לצאת בספר 'תפארת יוסף'.

מי שממלא את מקומו ברבנות הוא בנו הגאון רבי מנשה זליכה.

ביום חמישי האחרון פונה הרב לבית החולים כשמצבו קשה, שם השיב את נשמתו לבוראו כשהוא בן 64 בפטירתו. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.