דבר תורה קצר לשולחן השבת, פרשת "בחוקותי"

'כדורי.נט' מגיש: פנינים לפרשת השבוע "בחוקותי", מתוך הספר "אוצר הפנינים" על התנ"ך

"ונתתי גשמיכם בעיתם" (כו, ד)

רש"י: "בשעה שאין דרך בני אדם לצאת, כגון בלילי שבתות".

ויש להקשות, מניין לו שכך הפירוש, ולא כפי הפשט, שירדו הגשמים בעת שצריך להם. ויבואר בהקדם הגמ' במסכת תענית (כ"ד), שר' חנינא היה הולך בדרך, וירדו עליו גשמים עזים וציערוהו, אמר לה', "כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער", ופסקו הגשמים. וכשהגיע לביתו, התפלל שוב לקב"ה, ואמר "כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת", וחזרו שוב הגשמים. וע"ז אמר ר' יוסף, מה הועילה תפילת כהן גדול שהתפלל בבית המקדש על עוברי דרכים, שלא תתקבל תפילתם להפסיק את הגשם, שהרי כאן שמע ה' לתפילתו מיד.

ונמצא א"כ, שצדיקים גמורים כר' חנינא בן דוסא יכולים לבטל את תפילת הכהן הגדול, מפני שהקב"ה עושה את רצונם, כמש"כ "תגזור אומר ויקם לך". ואם היו כל עם ישראל במדרגת ר' חנינא, הרי שהגשמים לא היו יורדים כלל, מפני שבכל פעם היה אדם אחר מבקש להפסיק את הגשם עד הגיעו למקום מבטחים, והיה הקב"ה צריך למצוא זמן מיוחד שאין בדרכים אנשים כלל.

ולפ"ז מובן, שפסוק זה דיבר בזמן שיעשו ישראל רצונו של הקב"ה ויהיו כולם במדרגת ר' חנינא בן דוסא, וממילא יהיה צורך למצוא זמן מיוחד שאין אנשים בדרכים, שאז ירדו הגשמים. ולכן פירש רש"י "בלילי שבתות", שאין אדם אז בדרך, שיעצור את הגשם בטענה שהוא מפריעו...