רעיון לפרשת השבוע "בחוקותי"

"אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֹרתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" ● האם הקב"ה מתנקם בחוטאים? ● מהו בעצם הקשר בין המצוות לבין השפע? ● הרב ערן שצמן מגיש: רעיון לפרשת השבוע "בחוקותי"

הברכות והקללות בפרשה נכתבו ברבים, בהתאם לעקרון ש"כל ישראל עֲרֵבִים זה לזה" – עם ישראל הוא כמו יצור חי אחד בעל נשמה מאוחדת אחת, המורכבת מכל נשמות ישראל. מעשיו של כל יהודי כיחיד משפיעים על גורל הכלל, כשם שמעשי הכלל ישפיעו על גורלו שלו - מכאן שכל יהודי נושא גם באחריות על קיום המצוות של חברו, ובמידה ואחד מקלקל הוא מקלקל לכלל ישראל ("וְכָשְׁלוּ אִישׁ-בְּאָחִיו").

הקב"ה מציע לכל אחד מישראל את האפשרות לבחירה חופשית. והאדם יכול לבחור ללכת, או שלא ללכת בחוקיו של הקב"ה ובדרך מצוותיו. אולם לכל בחירה שיבחר תהיינה תוצאות והשלכות הן על המשך חייו הפרטיים כיחיד, והן על חייהם של ישראל ככלל.

"אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ" – כאדם ההולך בדרך בטוחה, ואינו סוטה אל התהומות המצויים בצדדיה.
"וְאֶת-מִצְוֹּתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם"- תשמרו להעביר לילדכם מדור לדור, וכן תשמרו לעשות ולהיות עמלים בתורה ובמצוות בעצמכם, כדי לתת לילדכם דוגמא אישית.

"וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיו, וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע"
הקב"ה מבטיח לאדם כי השתדלות בסיסית בלבד מספיקה לו בענייני הפרנסה, ובמידה ובשאר זמנו יהיה עמל בתורה ובקיום המצוות, מובטח לו שיזכה לקבל את פרנסתו בשפע, וללא מאמץ, ויחיה בתחושה של עושר ומילוי תמידיים. (וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיו – אפילו מקורות פרנסה שלא תכנן, כמו עצי סרק בשדה, יתנו לו פירות בשפע).

מהו בעצם הקשר בין המצוות לבין השפע?

מצוותיו וחוקיו של הקב"ה הם צינורות להורדת ומשיכת השפע מן העולמות העליונים אל האדם בעולם הזה. בעזרת הקיום והשמירה עליהם מבטיח לעצמו היהודי כי יתקיים בו איזון - בין כוח הרצון לקבל לעצמו שבו, לבין הכוח לתת מעצמו לאחרים - הרצון להשפיע שפע לסביבה (איזון בין הדין לבין החסד הפנימיים בו).

"וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם, וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, ... וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ".
"הָאָרֶץ" היא גופו החומרי של האדם, וה"חַיָּה רָעָה" אלו הם מכלול תכונותיו החייתיות של האדם, אשר רוצות לקבל לעצמן ללא גבול, לשלוט בו ולהופכו לחיה, וכן בכוחן להביא אותו לידי תחושות אי סיפוק וחסר בחייו.

כבר בבראשית נצטוו נוח ובניו לשלוט ולרדות בתכונותיהם החיתיות, כדי שלא שתשלוטנה הן בם - "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ..." (בראשית פרק ט).

"וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם" - קיום המצוות והליכה בדרך ה' נותן לאדם שלווה פנימית. המילוי הרוחני והחומרי שמקבל מדרך זו יוצר שקט לתאוותיו ויצריו החומריים, אשר אינם סוערים עוד. נשמתו יכולה לשבת בבטחה וברוגע בגופו החומרי, והאדם מאוזן, רגוע ומאושר, כך שתכונותיו החייתיות שבו שובתות ונשלטות, ואין בכוחן לרדות באדם ולהפכו לחיה טורפת כלפי סביבתו.

"וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם" – אֹיְבֵיכֶם, זהו היצר הרע, אשר כל עניינו להזיק לכם, אולם בכוח קיום הוראות ה' לא יהיה ביכולתו להכריע אתכם, בכל פעם שינסה להכשיל אתכם בתאווה אסורה, ייפלו כוחותיו לפני חומת ההגנה שלכם. בכוח קיום המצוות האדם מקבל הגנה טובה כנגד הכוחות הרוחניים השליליים הקיימים בו, הרוצים להכשילו.

"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם ... וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם ..." – כאשר אדם מקדש עצמו ומקדש את החומר סביבו לשימוש בדרך האמת, מתחזק בו הניצוץ האלוקי (הנפש האלוקית), והוא הופך עצמו משכן ראוי לקב"ה, מוגן מאוייביו ומצליח בכל מעשיו.

האם הקב"ה מעניש ומתנקם בחוטאים?
"וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְוֹשת הָאֵלֶּה... לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֹתַי..." -

אולם כניעה לנפש הבהמית וליצריו של הגוף החומרי, אשר תוביל לסטייה מדרך ה' וממצוותיו - תביא בהכרח לתוצאה הפוכה, וכתוצאה ממעשיו, יעבור האדם תוכנית ייסורים בשלבים, אשר כל מטרתה יהיה לזעזע אותו, ולעורר אותו לעשות תשובה ולשוב אל הדרך.

"אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם... וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם; וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם, וְנַסְתֶּם וְאֵין-רֹדֵף אֶתְכֶם"

הייצר הרע משלם במזומן, ונותן להולך אחריו, סיפוק ותענוג מיידיים. אולם באותה מהירות שהשיג התענוג החומרי, כך גם יאבד אותו, ויהיה חייב להבא במילוי במינון גדול יותר, כדי לקבל את אותה רמה של אושר שחווה. אדם הבונה את אושרו על תאוות בלבד, חסר מנוח ומצוי במרדף תמידי אחר החוויה או התענוג החומרי הבא.

מרגע שבוחר האדם להיכנע ליצריו ולזנוח את מסלול המצוות, חומות ההגנה הרוחניות שלו קורסות, האיזון בין נשמה לגוף (רוח לחומר) מופר, והוא עומד חשוף אל מול המזיקים הרוחניים (אֹיְבֵיכֶם), אשר מרעים לו ומביאים עליו צרות (אלו כוחות הטומאה המסבים לו תענוג, אשר יצר הקב"ה בבריאה, כדי לאפשר לאדם את הבחירה).

אדם זה אינו מוגן עוד, מחשבותיו אינן נותנות לו מנוח, הוא בדיכאונות, חש פחד וחרדה, ונמצא במנוסה מהחיים.
ללא סיבה חיצונית ממשית הנראית לעיין, אצלו בראש מתחולל קרב רוחני ממשי – הוא בורח, ואינו יודע אפילו ממה (וְנַסְתֶּם וְאֵין-רֹדֵף אֶתְכֶם).

במקום לשוב אל דרך ה', הוא מנסה לפתור את בעיותיו באמצעים חיצוניים ע" פסיכולוגים, פסיכיאטריים וכדורים נוגדי דיכאון – אלו אינם באמת פוטרים את בעיותיו, אלה רק מדחיקים אותן, ודוחקים אותו אל עבר תהום עמוקה בהרבה יותר.

"וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת-חַיַּת הַשָּׂדֶה, וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם, וְהִכְרִיתָה אֶת-בְּהֶמְתְּכֶם" -
"בְּהֶמְתְּכֶם" - זו נפשכם הבהמית, ו"-חַיַּת הַשָּׂדֶה" אלו מכלול היצרים הפנימיים באדם.

"... וַאֲכַלְתֶּם, וְלֹא תִשְׂבָּעוּ." -
אדם, הרוצה להשביע את תאוותיו ללא גבול, נותן לחייתיות שבו לנהל את חייו. היצר אינו יודע שובע, ותמיד ירצה עוד ועוד ללא גבול – על כן הוא דורס את סבביו ללא הבחן, וכל עניינו לקבל את מבוקשו.
אדם, המצוי במצב של חוסר איזון ושליטה ביצר, אינו חש עוד שובע וסיפוק בחייו, כל ניסיונותיו להשיג אושר ע"י רדיפה אחר עוד ועוד תאוות וחומר, מסתיימים בתחושת תסכול וחסר גדולים עוד יותר, ולעיתים אף מגיע למחשבות אובדניות – ובתוך כך גם חוטא לקב"ה ולדרך האמת.

"וְאִם-בְּזֹאת--לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, בְּקֶרִי, וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם, בַּחֲמַת-קֶרִי; וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם..."
כאשר האדם מתעלם מן הסימנים הרבים והאיתותים ששולח לו הקב"ה – ואינו שב אל הדרך, ואומר לעצמו כי כל הצרות הבאות עליו הן יד המקרה (וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, בְּקֶרִי), אז בלית ברירה, כתוצאה ישירה של מעשיו, מעלה לו הקב"ה את רף הייסורים (וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם ), בתקווה שיתעורר בזמן.

וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי, אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם, הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. .."
לבסוף כאשר כבר לא נותרת עוד ברירה, והאדם מקלקל ללא גבול בהתנהגות בהמית של תאווה פרועה, וכל הגנותיו הרוחניות נפרצות, נאלץ הקב"ה להשבית את האדם ממסלול חייו הרגיל, רגע לפני שיכריעו אותו לחלוטין המזיקים הרוחניים.

הקב"ה מביא את האדם אל מצב חיים זמני וחדש, בו יהיה חייב לעצור את מסלולו המקולקל, להתבונן על הטעויות שעשה בחייו, ויוכל אם יבחר גם לתקן ולעשות תשובה (חולי, כלא, גלות, בידוד, פשיטת רגל, גירושין, פיטורין ...).

"וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי, אֶת-הָאָרֶץ " - ההשבתה היא לא עונש, היא תוצאה של חיים פרועים ללא דין וללא דיין. מטרת ההשבתה היא להרחיק אותו תחילה מן יצריו הרעים, ולהשביתם כדי שלא יוכלו עוד להזיק לו ("וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם").

ההשבתה תבוא במידה כנגד מידה לתקן בעיקר את הנקודה שבא קילקל – גנב הנכנס לכלא אינו יכול עוד לגנוב, אדם שאכל בתאווה ללא גבול יפגע בריאותית ויאלץ לאכול בצמצום, מי שניהל עסק ברשלנות פושעת ופגע בלקוחותיו יגיע לפשיטת רגל, וזה שלא השפיע שפע על אישתו ורק רצה להשביע את תאוותיו יגיע לידי גירושין ... וכך בחוכמה מנהל הקב"ה את העולם – הכל מידה כנגד מידה.

"אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ, ... כָּל-יְמֵי הָשַּׁמָּה, תִּשְׁבֹּת, אֵת אֲשֶׁר לֹא-שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם, בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ" -
ההשבתה מטרתה השניה להשיב את האדם לאיזון. הנפש זקוקה להשיב לעצמו את מזונה הרוחני, אשר לא קיבלה אותו בזמנים הנכונים. על כן זמן ההשבתה היא תקופת "תדלוק", אשר משמשת למלא את הנפש מחדש במזונה הרוחני, בכדי שהאדם יוכל לשוב, בתום אותה תקופה, מאוזן אל חייו, ויקבל הזדמנות נוספת להתחיל מחדש ולתקן.

"אוֹ-אָז יִכָּנַע, לְבָבָם הֶעָרֵל, וְאָז, יִרְצוּ אֶת-עֲוֹ נָם."
"לְבָבָם הֶעָרֵל" – עורלת הלב אלו קליפות רוחניות על הלב, אשר נוצרות עקב ההתרחקות מהקב"ה ודרכו, והן אוטמות את הלב, ומונעות מאור הבורא לחדור אליו ולהאיר לאדם את חייו.

בדרך של הכנעה ללב האדם, יש להמיס תחילה את הקליפות מעליו, ורק כך יוכל לחדור אליו האור האלוקי המחזיר למוטב. באופן זה יקבל האדם הזדמנות חוזרת לסור מדרכו הרעה, לתקן, ולעשות תשובה.

"וְזָכַרְתִּי, אֶת-בְּרִיתִי ... וְאַף-גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם--לְהָפֵר בְּרִיתִי, אִתָּם: כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקיהֶם. "
הקב"ה אינו מתנקם חלילה באדם, אלה רוצה להטיב לו, ולתת לו את שכרו בזכות לעבודתו בעולם הזה (קיום המצוות), אולם כל עוד האדם אינו סר מן הדרך הרעה, לא ניתן לחבר אותו אל צינורות השפע.

על כן גם כאשר הוא מקלקל וחוטא, הקב"ה אינו נוטש את האדם (לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם), והוא שולח אליו את כל ההזדמנויות לעצור את ההידרדרות, להתבונן, לגלות את מסלול האמת ולשנות את מסלול חייו בחזרה אל דרך האמת.

"אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, וְהַתּוֹרֹת, אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--בְּהַר סִינַי, בְּיַד-מֹשֶׁה"
עם ישראל קיבל את סודות החיים, את המפות והנוסחאות ללכת בדרך המובטחת. המצוות הן מינוני חיים, המהווים כוח התנגדות כנגד תאוות הנפש הבהמית והגוף החומרי, דרך המובילה אל חיי אושר מאוזנים בחומריות וברוחניות.

זו הזכות שנתן הקב"ה לעם ישראל, כאשר בחר בהם להיות לו לעם סגולה, ובכדי שיוכלו להוביל לבסוף את העולם כולו לעבר התיקון, ואל עבר הגאולה העולמית וימות המשיח.