מבט לפרשת השבוע "בהר"

הצלה בטרם נפילה ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א לומד מפרשת השבוע "בהר", שחובת יהודי כלפי אחיו היא עזרה כזו, שהחלש יחזור ויפרנס את משפחתו בכבוד ● הענין הגדול הוא: לתמוך בו בטרם יפול ● פרשת בהר

"אל תיקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלוקיך וחי אחיך עמך" (כה, לו).

באיסור ריבית כתוב "אחיך" - "לאחיך אל תשיך, לנכרי תשיך". וקשה: מפני מה איסור ריבית חל רק על יהודי, לעומת איסורים אחרים, שאסור לפגוע גם בגוי, כמו גנבה וגזל?

אולי אפשר לחלק בין גנבה, גזל, שקר ורמאות בממון לבין ריבית. כסף שווה כסף. בעזרת כסף אפשר להרוויח עוד כסף, לכן כשאדם מלווה את כספו, הוא למעשה מפסיד. ללא ההלוואה הוא יכול להשקיע את הכסף במסחר ולהרוויח. לכן מן הדין ומן היושר לקחת ריבית.

אם נתבונן בעולם הפיננסי, מקובל לשלם ריבית. בבנקים משלמים ריבית תמורת פיקדון וגובים ריבית תמורת הלוואה. אנשים, שהצליחו כלכלית הודו, שהבעיה הגדולה שלהם הייתה להרוויח את המיליון הראשון. בהמשך הם בקלות הרוויחו והכפילו את רכושם, כי באמצעות כסף אפשר להרוויח עוד כסף.

בפסוק הקודם בפרשה נאמר: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו – והחזקת בו". מבאר רש"י וז"ל: "אל תניחהו שיירד וייפול, ויהיה קשה להקימו, אלא חזקהו משעת מוטת היד". ורש"י ממשיל את העניין לתוספת ביאור: "למה זה דומה? למשאוי שעל החמור, עודהו על החמור, אחד תופס בו ומעמידו. נפל לארץ, חמישה אין מעמידין אותו". עכ"ל.

יהודי צריך לעזור ליהודי, לא רק לתת לו צדקה אלא לדאוג שתהיה לו פרנסה, לעזור לו, להעמיד אותו על הרגליים. לכן כשנותנים הלוואה, אסור לקחת ריבית מיהודי, כי מטרת הלוואה לעזור ללווה לחזור לפרנס את משפחתו.

הגמרא ב"בבא בתרא" יא, א מספרת: אמרו עליו, על בנימין הצדיק, שהיה ממונה על קופה של צדקה. פעם אחת באתה אשה לפניו בשני בצורת. אמרה לו: רבי, פרנסני. אמר לה: העבודה (לשון שבועה) שאין בקופה של צדקה כלום. אמרה לו: רבי, אם אין אתה מפרנסני, הרי אשה ושבעה בניה מתים. עמד ופירנסה משלו. לימים חלה ונטה למות. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה... בנימין הצדיק, שהחיה אשה ושבעה בניה, ימות בשנים מועטות הללו? הוסיפו לו עשרים ושתיים שנה על שנותיו.

ה"חפץ חיים" מדייק בגמרא: למה האשה אמרה "פרנסני"? היה לה לומר: פרנס אותי ואת בניי. כמו שהיא טוענת בסוף דבריה: "אם אין אתה מפרנסני, הרי אשה ושבעה בניה מתים". אם היא ביקשה מזון, היא בוודאי ביקשה מזון בעבורה ובעבור בניה.

מבאר ה"חפץ חיים" ב"אהבת חסד": האשה ביקשה פרנסה, שייתן לה סכום כסף – או במתנה או בהלוואה ללא ריבית, כדי שהיא תעמיד עסק, שיפרנס אותה ואת בניה. ובקופה לא היה כסף. בנימין הצדיק נתן לה משל עצמו, ולכן הוא זכה לעוד עשרים ושתיים שנים לחיות.

היסוד שנלמד מכאן, שיהודי צריך לעזור לאחיו, להעמיד אותו בחזרה על רגליו, שיוכל לפרנס את עצמו. כמו שרש"י הקדוש מבאר: לפני הנפילה – ההצלה יותר קלה ו-גדולה!

החובה הזאת היא רק של יהודי ליהודי. זאת מצווה של עזרה לזולת.

גוי אינו מבין זאת ואינו דורש זאת. גוי מבין שאסור לגנוב, שאסור לגזול, לשקר ולרמות, ואם יהודי ירמה או יגנוב את הגוי – נפסק ב"שולחן ערוך" שאסור, כי יש כאן חילול השם. לא מתאים ליהודי להתנהג בדרך כזו. אבל ריבית – גוי מבין, שצריך לשלם ריבית, כי כסף שווה כסף, לכן אין סיבה לא לגבות מגוי ריבית.

לפי יסוד זה מובן גם מפני מה טעות גוי מותרת להלכה, כי כשיש טעות לגוי, אין חשש חילול השם, הן הגוי הוא שטעה, לעומת רמאות או גניבה וגזל, שבהם הגוי במוסר שלו מבין, שנעשה עוול. ויהודי שעושה עוולה, הרי זה חילול השם, הן לא כך היא דרכה של תורה. לא כך מתנהג בן לעם הנבחר. נראה ונישמר לקדש שם שמים בכל הליכות חיינו. נקים ונשקם את זולתנו כבר בטרם יימוט.