רעיון לפרשת השבוע "מצורע"

פרשיות תזריע-מצורע עוסקות בדיני נגעים: "נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם" ובהמשך נגעי בגדים ונגעי בתים וטהרתם ● גם המסכת במשנה העוסקת בנושא זה נקראת מסכת נגעים. המלה נגע נגזרת כמובן מהשרש נ.ג.ע. ● אולם לשרש זה יש גם משמעות נוספת, לגעת, כמו "כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ" ● לכאורה אלו שתי משמעויות שונות לגמרי, אבל בלשון הקדש אין מקריות וודאי שיש קשר פנימי בין הדברים

תחילה נציין שכשם שהנֶגַע הוא תופעה שלילית, כך רוב האזכורים של נגיעה בתנ"ך הם בהקשר שלילי, כמו למשל בדיני טומאה בפרשת מצורע שבהם חוזר הביטוי "הַנֹּגֵעַ… יִטְמָא" (וכן בהופעה הראשונה של הפועל נגע בתורה, בחטא עץ-הדעת, "לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ"). אך מדוע באמת הנגיעה היא שלילית?

כאשר אומרים שיש לאדם "נגיעה בדבר" הכוונה שיש לו אינטרס אישי, להנאת עצמו, כמו המושג ההלכתי 'נוגע' – אדם הפסול להעיד כשיש לו הנאה כתוצאה מעדותו – וכמו הביטוי בחסידות שלאדם יש 'נגיעה' במשהו, דבר הפוגם ביותר בעבודת ה' (בדומה למושג 'פניה').

הנגיעה השלילית היא כאשר האדם נוגע בעצמו וחש את עצמו בצורה מוגזמת, הוא נמצא במרכז והאגו שלו מתבלט. פגם הנגיעה שייך לפגם הברית המתבטא בנגיעה ומגע פסולים ואסורים (כמו "עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ"), במקום תקשורת חיובית ונכונה. לכן הנגעים מופיעים בתורה בפרשת תזריע, הפותחת ב"אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ", וכן לאחר דיני הנגעים מופיעים דיני שאר הטומאות וביניהם טומאת המוציא-זרע – הזרע קשור לצרעת (בחילוף ז-צ באותיות השיניים). כאשר האדם פוגם בנגיעה פסולה באים עליו נגעים בעור בשרו, כיון שהעור הוא החלק בגוף שבו אנו נוגעים ובו נוגעים בנו, וכמידה-כנגד-מידה נגע הצרעת הוא מעין מיתה של העור ואבדן התחושה.

גם חטא לשון-הרע, הגורם העיקרי לנגע צרעת, הוא סוג של פגם הברית, כמבואר בקבלה שבאדם יש שתי נקודות של ברית המתאימות זו לזו, "ברית הלשון וברית המעור" – הלשון המדברת היא אבר התקשורת הפנימי (וברית היינו התקשרות) ולכן הפוגם בדבורו פוגם בבריתו, החל מדברים בטלים (פגם ברית לבטלה) וכלה בדבורים אסורים ה'נוגעים' ופוגעים בחברו באופן אסור (וראה דברי הרמב"ם בסיום הלכות טומאת צרעת).

ושוב, הכל מתחיל מזה שהאדם נוגע בעצמו, ומציב את האני שלו במרכז. רמז יפה לדבר יש בכך שהשרש נגע מופיעה בפרשת נגעים 61 פעמים – כגימטריא של המלה אני.

נגיעה טובה בלב

אמנם לא כל נגיעה היא רעה. יש נגיעה טובה מאד – נגיעה של אכפתיות והזדהות, כשהאדם אינו אדיש ואפאתי למה שקורה לו ולאחרים אלא "לוקח את הדברים אל הלב". הפסוק המבטא יותר מכל נגיעה חיובית זו נאמר לאחר המלכתו של שאול, המלך הראשון, "וַיֵּלְכוּ עִמּוֹ הַחַיִל אֲשֶׁר נָגַע אֱלֹהִים בְּלִבָּם" – אנשים שלא היו זקוקים להצלחות חיצוניות (שעוד לא היו אז למלך הנבחר) אלא שדבר ה' נוגע להם בנקודת הפנימית של הלב, ומייד הם קמים והולכים אחר המלך-המנהיג האמיתי.

התיקון של נגיעה רעה מתחיל בחוסר מגע מוחלט. כך באמת צריך לנהוג המצורע בימי טומאתו, "בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" ומזהיר את כולם לבל יקרבו אליו. התיקון ממשיך בהפיכת האני לאין – במקום האגו המופרז, התופס את כל הבמה, צריך ענוה ושפלות המאווררים את הנפש ומעניקים לה את תכונת הבטול, כמו שמסבירים את טהרת המצורע ב"עֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב" – "לפי שהנגעים באין על גסות הרוח [כגובה הארז]… מה תקנתו ויתרפא? ישפיל עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב" (רש"י).

אבל התיקון השלם הוא כאשר משתמשים בתכונת הנגיעה עצמה באופן חיובי, זהו תיקון אמיתי "מיניה-וביה". לאחר שבירת האני הראשוני, הנוגע ונגוע בנגיעות פסולות, לאחר שמגיעים אל מדרגת ה'אין', חוזרת התחושה הבריאה של נגיעה טובה – כאשר המציאות נוגעת לי בתוך הלב ואני חוזר להיות מעורב בה באופן אישי לגמרי, אך בצורה מתוקנת.

הגואל הנגוע

באופן מפתיע, נגע הצרעת מופיע במיוחד אצל הגדולים ביותר בעם ישראל, החל ממשה רבינו שידו הופכת למצורעת כשלג (אם כי לזמן קצר) ומרים הנביאה שהצרעת שלה היא אות וזכרון לדורות. גם על מלך המשיח נאמר שבתחילה הוא מצורע, ככתוב בנבואת ישעיהו "וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה", וכמו שנאמר בגמרא שהמשיח הוא "חיוורא דבי רבי" – המצורע (הלבן-החיוור) הנמצא בבית רבי (סנהדרין צח, ב).

מדוע המשיח מנוגע? כי הוא כל הזמן חש את חליי עם ישראל, את סבל הגלות. מאד מאד נוגע לו מצבו של כל יהודי באשר הוא שם. הנגיעה של המשיח עצמו היא נגיעה טובה, אבל כעת הוא מצורע כיון שהוא מזדהה לגמרי עם מציאותו של עם ישראל כולו – והרי כולנו עדיין נוגעים ונגועים בנגיעות שונות, לא מספיק "נגע אלקים בלבנו", ואת כל זה סובל המשיח, "אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם". ברגע שלכל אחד מאיתנו יהיה מאד אכפת ונוגע בפנימיות ממצבו של עם ישראל שעדיין בגלות, יהפכו כל הנגעים לנגיעה חיובית ומלכות המשיח תגיע. "היום – אם בקולו תשמעו".