רעיון לפרשת השבוע - "תצווה"

כל זמן שיש 'חושך' לא רואים כלום לא למדים כלום, אבל אם נעשה אור, ממילא כל אחד יוכל לראות וללמוד, לשוב בתשובה אל ה' ● הרב שמואל רבינוביץ שליט"א, רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים, מגיש הגיגים לפרשת תצווה

"ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". בדרך כלל, כשהקב"ה מורה למשה רבנו למסור את הוראותיו אל בני ישראל, משתמשת התורה בלשון: "צו את בני ישראל", או: "דבר אל בני ישראל". אולם בתחילת פרשתינו נאמרה לשון נדירה: "ואתה תצווה". מדוע על הדלקת המנורה בבית המקדש נאמר נוסח כזה? זאת ועוד, הרי מדובר כאן על הדלקת המנורה, פעולה שנעשית על ידי אהרון הכהן ובניו לאורך כל השנים בהם בית המקדש היה קיים, זו אינה מצווה חד פעמית כמו הקמת המשכן. א"כ מדוע הקב"ה אומר למשה: "ויקחו אליך שמן זית זך". דהיינו להביא את השמן אל משה ולא אל אהרון ובניו הכהנים, מקיימי מצווה זו לדורי דורות?

הגמרא (שבת כ"ב) שואלת על המנורה, וכי לאורה הוא צריך, והלוא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו? אלא עדות היא לבאי עולם ששכינה שורה בישראל. לשם מה עדות זו ומה יש בה? י"ל שהדלקת המנורה מסמלת אפוא את הצתת אור הנשמה בעם ישראל זו שהינה חלק אלוק ממעל. אמנם פעולת ההדלקה נעשית על ידי אהרון, אך הבסיס להדלקת אור הנשמה נעשית על ידי משה רבינו מוסר התורה מהר סיני לדורות הבאים. זו משמעות הציווי: "ואתה תצווה", דהיינו שמהות הדלקת הנרות הינה ציווי שלך דהיינו תורת ישראל המדליקה את הניצוץ היהודי החבוי במעמקי כל נפש יהודית.

המילה 'תצווה' יש בה גם משמעות של 'צותא', חיבור. "אתה תצווה" משמעותו: אתה תחבר ותקשר את כל היהודים עם הקב"ה, וזהו תפקידו של משה רבנו. הזוהר מכנה את משה 'רעיא מהימנא', ויש בזה שני פירושים: פירוש אחד, שהוא רועה נאמן. ופירוש שני, שהוא רועה האמונה. כלומר, הוא מחדיר בעם ישראל את האמונה בה', שהיא תהיה אמונה פנימית וחזקה. וזאת על ידי שמדליק בליבם את אור האמונה.

אשר על כן הודגש בציווי זה את: "ואתה תצווה","ויקחו אליך שמן זית זך". כי הרי הקב"ה אינו צריך את אורה של המנורה, אלא את האור הפנימי של בני ישראל וזה שליחותו של משה רבינו וממשיכיו שבכל דור ודור, שהם מחזקים את האמונה של יהודים, ומביאים לידי גילוי את הקשר העמוק והעוצמתי של כל יהודים עם הקב"ה.

יהודי שאל פעם אחת את הרה"ק מקוצק זי"ע למה הרבי לא יוצא בעולם להציל נפשות ברוחניות, הרי יש הרבה מה לעשות? מדוע הרבי נשאר בתוך ביתו פנימה, נכון, החסידים באים לבית מדרשו והרבי מדבר לפניהם דברי תורה עמוקים, אבל מדוע אינו יוצא על פני העולם?!

אמר לו הרבי מקוצק זי"ע, אמשול לך משל, למה הדבר דומה: בבית האסורים נחבשו שלושה אנשים עשירים. הושיבו אותם בבור חשוך וקטן. ומי שיודע, בימים ההם, אין לתאר את העינויים שהיו מנת חלקם של אסירי מלכות. שניים מהם היו פקחים, בעלי דעת. השלישי היה טיפש- אדם ללא שכל. הסוהרים הורידו להם פעם ביום אוכל לבור. האחד הזה, שהיה 'בטלן' גדול ללא קמצוץ דעת , לא הסתדר עם עצמו- לא מצא את האוכל ואת הכף, ובדרך כלל בעקבות החושך הנורא ששרר בבור לא מצא אפילו את פיו להכניס בו את האוכל, אבדו לו חפצים, נפלו לו המאכלים וכו'... חברו השני, החכם, ריחם עליו וסייע בידו רבות לקח את ידו הכניס בה אוכל, אח"כ סייע לו להעביר את האוכל מהיד לפה וכו'. כך פעמים רבות מידי יום- התייגע להדריכו להסתובב לימין ולשמאל, לעמוד ולשכב. אבל השלישי, כאילו עמד מן הצד. לא סייע בידו מאומה.

יום אחד פנה השני לשלישי, ושאל אותו בתמיהה: "אנו סובלים יחד כאן בבור, ואתה ודאי מבחין איך אני מתאמץ עם הטיפש הזה פעמים רבות ביום, עד שהוא מצליח להתקדם, מדוע אינך מסייע לפעילות שלי כלום, למה תעמוד מהצד? השיב לו השלישי, בא אגלה לך: אנו נמצאים בחשיכה. חשוך בבור. וכאשר החושך שורר ולא רואים מאומה, אתה והוא מתייגעים כמעט לריק, הנך משקיע בו מאמצים ללמד אותו איך לאכול ואיך לזוז וכפי הנראה לא תגמור איתו לעולם, כי כבר כמה שבועות שאתה מתאמץ והוא עדיין לא למד כלום... אך אני, כמו שאתה שומע, בשעות שאתה עוסק איתו, חופר בקיר חור, קודח באצבעותי חור. כאשר החור יהיה עמוק- יכנס אור לבור, יחדרו פנימה קרני שמש מועטות ומעט מן האור ידחה הרבה מהחושך, ואז ממילא הוא יראה, וכבר לא יצטרך לא לך ולא לי כי הוא יידע בעצמו איך לשתות ולאכול. עד כאן המשל.

והנמשל: כל זמן שיש 'חושך' לא רואים כלום לא למדים כלום, אבל אם נעשה אור, ממילא כל אחד יוכל לראות וללמוד, לשוב בתשובה אל ה'. והאור הזה הוא "אור התורה" כדברי חז"ל (מגילה ט"ז): "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר"- אורה זו תורה! הדבר הראשון לקדוח ולהכניס אור, אם יש תורה, נכנס אור, ומשם ואילך יש כבר את הכל: שמחה, ששון, ויקר. תפקיד המנורה היתה להחדיר את האור בליבותיהם של ישראל וזהו תפקידו של משה רבינו ולשם כך "ויקחו אליך".

כמה מתאימים דברים אלו ליום ז' אדר, יום פטירת הרועה הנאמן משה רבינו, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.