מי יקום בתחיית המתים? שיעור בתורת הגאולה

בימים אלה אנחנו קוראים "פרקי אבות", ועניינם המשותף בעבודת ה' הוא הכנה ל'עולם הבא' ● לפניכם שיעור בעניני גאולה ומשיח, מאת הרב מנחם מענדל הראל, ר"מ בישיבת חב"ד בצפת

בכדי שנוכל לעבור על הנושא בצורה מסודרת, נבסס את השיעור על מדרש בשם 'עשר שאלות ותשובות בענין תחיית המתים' הנוגע בחלק גדול מענייני עולם התחיה ועולם הבא. המדרש מופיע בספר אוצר המדרשים, ומובא גם בשאלות ותשובות בשם רבינו סעדי'ה גאון, בשינויי לשון במספר תשובות.

נשתדל כמובן ללמוד את ביאוריו של הוד כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל העוסקים בנושאים שילמדו במהלך השיעורים.
 
השאלה הראשונה מי הקמים לתחיה?

ואלו עשר שאלות ששאל ר' אליעזר בתחית המתים, וזו היא הראשונה, אם יחיה הקדוש-ברוך-הוא קצת מישראל או כולם?

התשובה הראשונה:

"ואמרו כל מי ששב בתשובה לפני בוראו קודם מיתתו, אפילו עבר כל מצות עשה ולא תעשה, כריתות בית דין וחילול שם שמים בכולם, מיתה מכפרת לו עם התשובה שנאמר הנני פותח את קברותיכם עמי, מכאן שתחית המתים לכל ישראל".

המקורות לתשובה הא' – בדברי חז"ל

נעמוד על העיון בתשובתם לשאלה הראשונה

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צ עמוד א:

"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס".

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יז עמוד א:

"ועוד אמרו: אבל המינין, והמסורות, והמשומדים והאפיקורסים, שכפרו בתורה, ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי צבור, ושנתנו חיתיתם (=השחיתו) בארץ חיים, ושחטאו והחטיאו את הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחביריו - יורדין לגיהנם, ונידונין בה לדורי דורות, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי וגו' - גיהנם כלה והן אינן כלין, שנאמר וצורם לבלות שאול (מזבל לו)".

חכמינו זכרונם לברכה מלמדים של ישראל יזכו לעולם הבא, אך ישנו מיעוט שמפני אי אלו סיבות הנזכרות בדבריהם, לא יזכו לעולם הבא.

רבינו בחיי, בביאוריו לספר בראשית מתייחס לאפשרות בה ייתכן שחלילה אדם כלשהו לא יקום לתחי'ה, ומבאר את דבריו על פי שלושה סוגי לשונות המוזכרים בתורה כמיתה 'מחיה' 'אבדן' ו'כרת' כשמחיה היא החמורה שבכולן, דבריו מובאים לשם שני ענינים א – הטעם שיכול להיות מצב נורא שכזה בגללו לא יזכה האדם לעולם הבא. ב – גם בעונשים הקשים ישנו תיקון לנפש על-ידי העונש והזיכוך שקיבלה, כדי שתזכה לחיי העולם הבא. ואלו דבריו.
 
פ' חיי שרה פ' כ"ה, ט:

"ודע כי לשון מיתה בבני אדם נחלקת לששה חלקים, שלשה בכתות הרשעים ושלשה בכתות הצדיקים. שלשה בכתות הרשעים: מחיה, אבדן, כרת. מחיה חמורה מכולן, והיא מיתת הרשעים שאין להם  לא תורה ולא חכמה ואינן יודעין ומכירין מעשיו של הקב"ה ונפלאותיו, והם מתים כמיתת הבהמות והחיות, ונשמתן אובדת כאבדן גופם. ומזה אמר שלמה ע"ה ונר רשעים ידעך. כי המשיל נפש הרשע לנר, ובאר שהיא תלויה בגופו כשם שאור הנר תלוי בשמן, ובכלות שמן ידעך. והכת הזאת אין לה שכר ועונש לעולם, כגון דור המבול שנימוחו מן העולם הזה ומן העולם הבא. שכן דרשו רז"ל וימח את כל היקום. בעולם הזה, וימחו לעולם הבא".

אבדן היא מתת הרשעים כגון פושעי ישראל שמתו בלא תשובה והם נידונים בגהינם. הוא שכתוב והאבדתי את הנפש ההיא. והיא מיתה חמורה מכרת.

כרת היא מיתת הרשעים שיש להם עבירות שנתחיבו עליהם כרת ואחר שנידונו בכרת וקיבלו דינם הרי הם זוכים לגן עדן.

מהנלמד עד כה נראה כאמור לעיל, שבכללות כל ישראל יקומו לתחיה, אך ישנם כאלו שלא יזכו לכך.

כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל, באגרתו הידוע בענין תחיית המתים, מחדש ומבאר באופן נפלא איך שכל יהודי יהיה מי שיהיה בוודאי ובוודאי סופו לעשות תשובה, ויקום לתחי'ה ויזכה לחיי העולם הבא.

[טרם נתחיל בלימוד החלקים המסויימים מהאגרת בשייכות לעניננו, נקדים במאמר המוסגר את ביאורו של הרבי מליובאוויטש זצ"ל בהגדה לשאלת הבן רשע "אילו היה שם לא היה נגאל", רק בגאולת מצרים רשע שכזה לא הי'ה נגאל, אך בגאולה העתידה, לאחר הבחירה בעם ישראל במתן תורה, כולם ללא יוצא מן הכלל יגאלו ו"לא ידח ממנו נדח" (כולל ה'רשע' שבהגדה).בדרך ובשיטה נפלאה זו, הולך הרבי גם בענין חלקם של כל ישראל, בתחי'ה ובעולם הבא].
 
כמובן מהנלמד לעיל, החיסרון אצל אלו עליהם האמר שלא יזכו לעולם הבא, הוא בזה שלא עשו תשובה בחייהם (אפילו רגע אחד לפני מיתתם, כי אילו עשו תשובה ובוודאי באם התוודו קודם מיתתן, נחשבים לבעלי-תשובה ויש להם חלק לעולם הבא), מחדש הרבי מלך המשיח שלענין זה ישנם מספר אפשרויות של תיקון ועשיית תשובה שתועיל להם (לאחר מיתתן), ונחלק זאת למספר סעיפים.
 
אג"ק ח"א עמ' קמא ואילך - זיכוי לרשע על ידי בנו:

"למטה מזה: מי שלא שב אפילו בסתר כי אם מת ברשעו, אם יש לו תרופה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין קד, א) ברא מזכי אבא [בן מזכה אביו], פירוש שאם הבן צדיק מביא לחיי עולם הבא את אביו שכבר מת, וצריך היה להיות נמנה בין אלו שאין להם חלק לעולם הבא, והיינו אפילו בלא תפלה על זה מצד הבן, כי בתפלה גם אבא מזכה ברא"
 
בדומה לכך, ניתן לראות בפירוש הרמב"ן ורבינו בחיי, על הנאמר לאברהם אבינו "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום", למדו מכאן שתרח עשה תשובה ויש לו חלק לעולם הבא. לומדים הרמב"ן ורבינו בחיי, שזכות זו ניתנה לתרח ע"י בנו אברהם אבינו שזיכה אותו בכך, למרות שבחייו היה רשע.

רמב"ן בראשית פרק יא:

"או שמא יש לו חלק לעולם הבא שאמרו חז"ל בזכות בנו. והיא הבשורה, שהוא לא היה יודע עד שנתבשר בכך בעת שאמר לו ואתה תבא אל אבותיך בשלום. וכן מצאתי במדרש (לק"ט, ויקרא ד ב) כל העצים כשרין חוץ משל זית ושל גפן, שהשמן והיין קרבין לגבי מזבח. הצילו הפירות האילנות. וכן מצינו באברהם שהציל את תרח, שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום"
 
השתדלות אחרים עבור האדם אפילו אינם מבני משפחתו

ולא עוד אלא שאפילו השתדלות ותפלת אחרים שאינם קרוביו, מהני, וכדאיתא בחגיגה דהועיל ר' יוחנן לאלישע אחר (ואפי' להביאו לגן-עדן) אף שלא הי' קרובו או תלמידו.
 
להרחבת ההבנה בדברים אלו, נביא לקמן את סיפור הגמרא אודות תיקונו של אלישע אחר שנעשה על-ידי רבי יוחנן.

מסכת חגיגה דף טו עמוד ב:

"כי נח נפשיה דאחר אמרי: לא מידן לידייניה, ולא לעלמא דאתי ליתי. לא מידן לידייניה - משום דעסק באורייתא, ולא לעלמא דאתי ליתי - משום דחטא. אמר רבי מאיר: מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי, מתי אמות ואעלה עשן מקברו. כי נח נפשיה דרבי מאיר סליק קוטרא מקבריה דאחר. אמר רבי יוחנן: גבורתא למיקלא רביה? חד הוה ביננא ולא מצינן לאצוליה. אי נקטיה ביד - מאן מרמי ליה, מאן? אמר: מתי אמות ואכבה עשן מקברו! כי נח נפשיה דרבי יוחנן - פסק קוטרא מקבריה דאחר. פתח עליה ההוא ספדנא: אפילו שומר הפתח לא עמד לפניך, רבינו".

תמצית הסיפור: לאחר פטירתו של אלישע אחר לא רצו לדונו לא לג"ע ולא לגהינם, אמר תלמידו רבי מאיר לכשאמות אפעל שידונו אותו שעל-ידי-כך יזכה לן עדן, לאחר שנסתלק רבי מאיר החל יצא עשן מקברו של אלישע אחר ונמשך כך עד לזמן רבי יוחנן. אמר רבי יוחנן מה יאמרו חבר אחד משלנו לא הצלחנו להצילו? אני אצילו, אכן כשהסתלק רבי יוחנן הפסיק לעלות עשן מקברו של אלישע אחר, והבינו שרבי יוחנן הצליח להכניסו לגן עדן.

[במאמר המוסגר, נביא כאן ביאור מיוחד אותו מוסיף הרבי מליובאוויטש זצ"ל בהערה, על היכולת המיוחדת שהיתה דווקא לר' יוחנן לפעל את העלי'ה של אלישע אחר, וזלה"ק:

ולכאורה צריך עיון, דכיון דרבי יוחנן לא היתה לו שייכות מיוחדת לאלישע בן אבויה, אם כן מפני מה דוקא רבי יוחנן בקש להצילו וגם הצילו. ויש לומר דהנה הגורם לאחר שיצא לתרבות רעה, פי' רז"ל כמה סבות שאירעו לו בזמנים שונים. - ומסתבר לומר דלא פליגי במציאות, ומר אמר חדא ומר א"ח ולא פליגי או דפליגי איזה סבה היא העולה על כולנה, אבל כולהו איתנהו בי' והא והא גרים - וסיבה הראשונה לכולם הי' מה שהריחה אמו כשהיתה מעוברת ממנו והוכרחה לאכול מאותו המין  . . והנה מאורע זה יכול לשמש טענה להקטין אשמת אלישע בן אבויה. אבל, על דרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא לה, ב) הלל מחייב את העניים כו' כיון שגם הוא היה עני ובכל זאת כו', הרי גם בנדון דידן רבי יוחנן מחייב את אלישע בן אבויה כיון שגם הוא, אמו כשהיתה מעוברת ממנו הריחה כו' ובכל זאת . . ולכן בקשת איש אחר לא היה מועיל כל כך לאלישע בן אבויה, אחרי דעובדא דרבי יוחנן מחייב אותו, ודוקא רבי יוחנן הצילו, כיון שגם הוא שהיה יכול להיות קטיגור נעשה סניגור. וק"ל.]
 
התיקון לאלו שגם לא עשו עבורם

"למטה מזה: מי שהוא מסוג אלו שאין להם חלק לעוה"ב ולא שב ולא התפללו עליו ולא נתנו צדקה עבורו אין לו חלק לעוה"ב דוקא כשלא נפרעו ממנו לאחר מיתה, אבל אם נפרעו ממנו הפרעון מצילו ומועיל לו . .  וגדולה מזה מצינו בירושלמי (כלאים פ"ט ה"ג) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה"ב, הנה ע"י אשר – שנים רבות אחרי מיתתן - נשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה".

בהערתו לענין זה, שירבעם בן נבט וחבריו יזכו לעולם הבא, דן הרבי מלך המשיח באריכות (נושא שדורש שיעור בפני עצמו) ומסיק, מה שחכמינו זיכרונם לברכה הזכירו שמות אלו, שאין להם חלק לעולם הבא, לא היה בכוונתם לומר עליהם ספציפית שלא יזכו לעולם הבא. אלא, שמותיהם מובאים כדוגמא - 'כגון' אלו לא יזכו לעולם הבא, אך הם עצמם אחר שנידונו יש להם חלק לעולם הבא. ובשני אופנים: א – מאחר שקיבלו את הדין ונפרעו מהם על מעשיהם, יקומו בגופם. ב - אופן נוסף: יקומו בנפשם אך היא תתלבש בגוף אחר.

הבטחת התורה: סוף ישראל (כולם, גם אלו שנסתלקו מן העולם) לעשות תשובה

ב. לאחר שנתבאר לעיל אפשריות הדבר יש להביא ראיה שיהיה כן, שכל אחד ואחד מישראל, יהיה מי שיהיה, יתאחד סוף סוף בשרשו ומקורו, והוא; נתבאר לעיל דתשובה לכל מהני. והנה אמרו רבותינו זיכרונם לברכה (רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה וכדעת ר' יהושע בסנה' צז, ב): וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, והנה יכול האומר לומר, שבכל הנזכר-לעיל הנה, כמו בכמה מקומות הרי גם פה, התורה על הרוב - רוב בני אדם - תדבר, ואין מזה ראיה שכל אחד ואחד מישראל, ואפילו רשעים גמורים, ישובו.

אבל מבואר הדבר בערובין (כא, ב) דקאמר שם: תאנים הטובות אלו צדיקים גמורים תאנים הרעות אלו רשעים גמורים, ושמא תאמר אבד סברם ובטל סכוים תלמוד לומר הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידים שיתנו ריח .. והוא, כנזכר לעיל, שאפילו פושעי ישראל יש להם חלק לעולם הבא מפני שהם מלאים  מצות  כרמון.

"והנה בנין אב מקרא שכל אחד ואחד מישראל יתדבק בשרשו הוא מה שנאמר (ש"ב יד, יד) וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, והובא פי' בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן הלכות תלמוד תורה (פ"ד ס"ג): רשע יחזור בתשובה בגלגול זה או בגלגול אחר כמו שכתוב כי לא ידח ממנו נדח. ובתניא (ספל"ט): שבודאי סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר כי לא ידח ממנו נדח. ועיג"כ לקמן בזה".
 
להבנת הענין שגילגול אחד של הנשמה שייך לגלגול הקודם שלה ומתקנו, נביא לקמן  את מה שכותב רבינו הזקן בתניא, לגבי קיום המצוות כולם על-ידי כל נשמה, שדבר זה מצטרף באמצעות בגלגולים השונים (כך לעניננו נשמה בגלגלול אחד יכולה להעלות ולתקו את חלקה שבגלגול אחר).

אגרת הקודש כ"ט:

"אך מודעת זאת מ"ש האריז"ל שכל אדם מישראל צריך לבא בגלגולים רבים עד שיקיים כל תרי"ג מצות התורה במחשבה דיבור ומעשה להשלים לבושי נפשו ולתקנם שלא יהא לבושא דחסרא כו' לבד מצות התלויות במלך שהוא מוציא כל ישראל כי הוא כללות כולם כו' והטעם הוא כדי להלביש כל תרי"ג בחי' וכחות שבנפשו אחת מהנה לא נעדרה".
 
לסיכום השיעור

במענה לשאלה מי יקום לתחיה? הובאה התשובה  שכל ישראל גם בעל עבירה יקום, בתנאי שעשה תשובה לפני מיתתו. הרבי מליובאוויטש זצ"ל מחדש שאכן כל ישראל יקומו בפועל מכיוון שבסופו של דבר, כולם עשו / יעשו תשובה באחד מהאופנים הנזכרים לעיל וזכויות נוספות שיהיו להם ולכן כולם יקומו לתחיה.