דבר תורה קצר לשולחן השבת, פרשת "משפטים"
'כדורי.נט' מגיש: פנינים לפרשת השבוע "משפטים", מתוך הספר "אוצר הפנינים" על התנ"ך
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (כא, א).
יש להקשות, מה טעם נסמך זה לפרשה הקודמת, שנאמר בסופה "ולא תעלה במעלות על מזבחי, אשר לא תגלה ערוותך עליו".
ואפשר לבאר, בהקדים הפסוק בספר ירמיה (ט'), "כה אמר ה', אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי". וביארו שם בדרך הלצה, שאדם הבא למקום שאין מכירים אותו, והוא כלי ריק מתוכן, אל יתהלל בחכמתו, מפני שיאמרו לו הראנו חכמתך, ויגלה קלונו לעיני כל. וכן אל יתהלל בגבורתו, שמא יאמרו לו הראנו עשרך. "כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי" שהוא יודע את סודות הקב"ה וחכמת הקבלה הידועה ליחידי סגולה, ובזה לא יוכלו לבחנו, מפני שיאמר להם שאין דברים אלה ראויים להם, והם מעל השגתם. ואז יכבדוהו כבוד גדול.
ועוד יש להקדים, הגמרא במסכת מנחות (ק'), שהתורה היא דוגמאת המזבח, והקורא בפרשת עולה, נחשב לו כאילו הקריב עולה, וכן בשאר הקרבנות.
וזהו ביאור הפסוק, "ולא תעלה במעלות על מזבחי", אל תתגאה במה שאתה יודע התורה, שהיא דוגמת המזבח, מפני שהגאווה סרוחה היא. אבל כל אזהרה זו היא רק על חלק הסוד, "אשר לא תגלה ערוותך עליו", שאם תתהלל בו לא תראה חרפתך, מפני שלא יבואו לנסותך. אבל "ואלה המשפטים", שהם חלק הפשט והנגלה, אינם צריכים אזהרה כמו שהוזהרת לגבי חלק הסוד, שהרי "אשר תשים לפניהם", שאם תתהלל בזה ירצו לנסותך, ואם לא תדע, יגלה קלונך, וגם אם ידעת לפני כן, הרי שתשכח, כמש"כ "אם נבלת בהתנשא", שהמתגאה שוכח הכל.
ועוד אפשר לבאר, בהקדים הגמרא במסכת סוטה (ה'), שתלמיד חכם צריך שתהיה בו שמינית שבשמינית של גאווה, כדי שיהיו דבריו נשמעים. וזהו ביאור הפסוק, "ולא תעלה במעלות על מזבחי", להתגאות בתורתך, אבל שמינית שבשמינית מותר, כדי שיהיו דבריך נשמעים, שהרי "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", וצריך אתה שיקבלו את דבריך ללא עוררין...
"והגישו אדוניו אל האלהים... ורצע אדוניו את אוזנו במרצע, ועבדו לעולם" (כ"א, ו).
רש"י: "את אזנו הימנית, או אינו אלא של שמאל, תלמוד לומר אזן אזן גזירה שווה".
ויש להקשות, מדוע הוצרך כאן לגזירה שווה, והרי בכל התורה כולה, ימין קודם לשמאל?
ואפשר לבאר, בהקדים דברי הרש"י לקמן, שדוקא האוזן נבחרה מכל האיברים שבגוף, מפני שהיא זו ששמעה בהר סיני "לא תגנוב". ולכן אם עבר על כך וגנב, צריכה אזנו להירצע.
ועוד יש להקדים, המדרש בשיר השירים, "כיצד היה הדיבור יוצא מפי הקב"ה, היה יוצא מימינו של הקב"ה לשמאלן של ישראל".
ולפ"ז מובן, שהוצרך כאן גזירה שווה, לומר לך שאע"פ שאוזן שמאל שמעה ראשונה בהר סיני לא תגנב, שהרי הדיבור היה מגיע לשמאל ישראל, בכל זאת תרצע דוקא אוזן ימין, כמו בכל התורה שימין קודם לשמאל...
"וכי ימכור איש את בתו לאמה, לא תצא כצאת העבדים" (כא, ז).
ובמסורה: "ויהי כצאת משה את האוהל". "לא תצא כצאת העבדים". "כצאת השמש בגבורתו".
ואפשר לבאר, בהקדים הגמ' במסכת ברכות (מ"ג), שאסור לתלמיד חכם לצאת במנעלים המטולאים. אמנם כל זה בימות החמה, שאז ניכר הטלאי, אבל בימות הגשמים, שממילא המנעלים מלוכלכים, מותר.
ועוד יש להקדים, הגמ' במסכת שבת (ק"א), שאחד החכמים קרא לחבירו "משה", והתכוון לומר לו בזה שנחשב הוא בדורו כמשה בדורו. ונמצא א"כ, שפעמים נקראים הת"ח "משה".
וזהו ביאור המסורה, "ויהי כצאת משה את האוהל", כשתלמיד חכם יוצא מביתו, "לא תצא כצאת העבדים", במנעלים המטולאים, וכל זה דוקא "כצאת השמש בגבורתו" בימות החמה, שאז הטלאי ניכר, אבל בימות הגשמים מותר...
19/02/2017 07:25