יהודי חילוני סירב להוריד את הכיפה מראשו

בכל יהודי יש ניצוץ קדושה ● מסירות נפש מיוחדת התגלתה אצל יהודי חילוני, שרצה להיכנס למקום טמא, ולא הסכים בשום מחיר להוריד את הכיפה מראשו, כפי שהתבקש ● האם מעשה זה יגרום לו לחזור בתשובה? ● צפו בוידאו

הצעיר החילוני הגיע למועדון ה-"wi-fi" בתל אביב כשהוא מלווה בחבריו, כאשר בכוונתו להיכנס למועדון הטמא רח"ל. בכניסה, הוא הראה את כרטיס החוגר שלו, כחייל המשרת בצה"ל, אך הסלקטורית במקום הודיעה לו כי הם לא מכניסים חובשי כיפות.

למרות ההתעקשות התמוהה של הסלקטורית, שלא להכניס את הצעיר החילוני, דבר הנראה כאנטישמיות גמורה בארץ הקודש, לא הסכים הצעיר להוריד את הכיפה מראשו, באומרו: "בחיים שלי לא הורדתי את הכיפה, אני לא אוריד את הכיפה כדי להיכנס למקום". זאת לאחר שהצהיר כי נכנס בחייו למאות מועדונים! הנשמה היהודית במלוא הדרה...

צפו בוידאו, באדיבות חדשות ערוץ 2:

הניצוץ היהודי

ממעשה זה אנחנו למדים על העוצמות המיוחדות שיש בנפש היהודי, גם כאשר הוא יורד לעמקי הקליפות. המדרש בילקוט שמעוני (בראשית קטו) מספר סיפור דומה על יוסף משיתא. שבשעה שרצו חילי הקיסר להכנס ולבזוז את בית המקדש פחדו להכנס לתוך ההיכל מגודל קדושת המקום. חשבו ביניהם והחליטו, להכניס יהודי לפניהם אשר יתחיל בביזת בית המקדש, ובכך תרד הקדושה מהמקום. חיפשו ומצאו את יוסף משיתא שהיה מהמר כפיתי, איש מוג לב, שפל ונבזה אשר הסכים להכנס לבית המקדש, תוך הבטחה מהחילים שכל חפץ שיוציא מתוך המקדש יהיה שלו.

נכנס יוסי משיתא לבית המקדש ויצא כשעל כתפו מנורת הזהב. כשראו החילים את המנורה חזרו בהם מהבטחתם בטענה כי מנורה כזו אין מקומה אצל אדם פשוט אלא בהיכלו של הקיסר. ועל כן ביקשו מיוסי משיתא שיחזור שוב לתוך בית המקדש ויוציא חפץ אחר שיהיה בשבילו. אך כעת לא הסכים יוסי לחזור שוב לבית המקדש פעם נוספת. ניסו החילים לשכנעו, ואף אמרו לו שיפתרו אותו מהמיסים למשך שלוש שנים, אך לא הסכים. סירובו זה העלה את הרצון בקרבם להכריח אותו להכנס שוב לבית המקדש...

לשאלתם מדוע הוא אינו נכנס שוב לבית המקדש? ענה יוסי משיתא: "לא די שהכעסתי את אלוקי פעם אחת, אכעיסנו פעם שניה?! כשראו החילים ששום דבר לא משכנע את יוסי משיתא לשוב ולהכנס לבית המקדש בפעם השניה, לקחוהו והניחוהו בתוך מלחציים של נגרים והיו מנסרים את גופו במסור. והיה יוסי משיתא צווח ואומר: "וואי לי שהכעסתי את בוראי, וואי לי שהכעסתי את בוראי".

אותו יוסי משיתא שאך לפני כמה דקות עשה את הדבר השפל ביותר, נכנס לתוך בית המקדש כדי לבזוז את היכל ה' ויוצא כשמנורת הזהב על כתפו כדי לקחת אותה הביתה, באותם רגעים שהוא נמצא בתוך המקום המקודש ביותר לעם ישראל, נדלק בו אותו ניצוץ יהודי החבוי בכל אדם והופך למדורת ענק, עד כדי כך שיוסף משיתא מוכן לסבול יסורים קשים שמנסרים את גופו במסור של נגרים, ובאותם רגעים של כאב כשיסוי גונח וצועק מעוצמת הכאב, הוא לא בוכה על הכאבים ועל מר גורלו... אלא הוא צועק מעמקי ליבו, מעמקי הלב היהודי הלב בו פועם הניצוץ הקדוש במלוא עוזו... "אוי לי שהכעסתי את אלוקי, אוי לי שהכעסתי את אלוקי".