אבל אשמים אנחנו

אמת, המתירנות שסביבנו פושה באורח מדאיג ● חלקים גדולים מן החברה החילונית הולכים ומתערטלים מלבושם, מתבונתם ומצלמם. האתגר הניצב לפנינו קשה יותר, אולי, מזה שעמד למול אבותינו ● אבל, הכי יאבד עולמו מפני השוטים?! האם בשל כך עלינו לאבד את שפיותנו ולהשקיע את מוחנו באשה שאין מסתכלים עליה?!

עליהום תקשורתי הוא תופעה שאין ראוי לענות בה. מאחורי כל כתבה צעקנית ומתלהמת, מסתתרת פרסומת להצרת מותניים או לשמפו מסיר-קשקשים, ורק אליה נשואות עיני העם. גם הצורך הטקטי של העיתון ללוות את מסע הצרכנות בחומר בידורי ורכילותי, פסאוודו-עיוני, כדי לטפח בלב קוראיו את האשלייה שהם אינם ר ק מצרי-מותניים או מסירי-קשקשים, אינו מטריד אותי. יבושם להם.

אבל עובדה היא כי בימים אלו אני ומולדתי למשל ולשנינה בפיהם, ועובדה היא שמתוך כך אני ומולדתי נדרשים לביקורת ולבחינה של אורחות חיינו, בחינת דע מה שתשיב לעצמך. גם אם נעימה לנו ההתבצרות באחוזתנו, קולות המפגינים הבוקעים מן החלון האטום מגיעים לאזנינו. אלו מכתיבים לנו את שיחת היום, וטוב שכך. ללא אילוצים מחוץ, קשה לעורר ביקורת מבפנים.

ובכן, אם הגענו עד-הלום - נימא בה מילתא.

עלינו להודות בפה-מלא: המרקם הסבוך של החברה החרדית, על תודעתה המתגוננת ואתגריה הקשים למול התרבות שסביבה, מוביל את בניה בעל כרחם אל מדרון מסוכן וחלקלק של קנאות מטורפת. קל מאוד להבין כיצד זה קורה, קשה מאוד לדמיין כיצד זה ייפסק.

היותנו דוגלים בהשקפת-עולם ערכית שונה מהחברה החילונית, היותנו נאבקים על הזכות לדבוק באמונתנו בלב הג'ונגל התרבותי המקיף אותנו, והיותנו מתנשאים ומתפארים (בצדק) בעליונותנו הערכית על פני זולתנו, כל אלו מקשים, עד כדי מאיינים, את יכולתנו להילחם בקנאים שבתוכנו. כאשר מעטים שבמעטים, מעורערים וקיצוניים, נוטלים את ערכינו שלנו ודורשים בשמם מעשי קיצוניות ותביעות מופרזות, אנוסים אנו לשתוק ולקבל את הדין.

כפי שמחמוד עבאס מאבד את כושר הדיבור בשעה שהוא נדרש לגנות פעולות טרור של הקיצוניים שבחברתו, כך מאבדים מנהיגינו את שיקול דעתם בעמדם למול תביעות הקיצוניים שבתוכנו. השיח התקשורתי הוא פשטני, ועבאס אינו יכול להיתפס שם כמי שמקל בחשיבות המאבק הלאומי. גם ההנהגה החרדית אינה יכולה לשחרר אמירה, ולו קלושה, המשתמעת כתפיסה מתונה של ערך הצניעות. קשה מאוד לנהל מלחמה בשתי חזיתות. כשהנשק הכבד מופנה כלפי חוץ, במאבק מול המתירנות שסביבנו, חסרים אנו כלי-מלחמה לאגוף את האויב מבפנים.

אין דרך אחרת להבין את הירתמותם של עיתונאים חרדיים לתביעותיהם של הקיצוניים. דבר אינו יכול להסביר את תרומתו המוזרה של 'יתד נאמן' למאבק קוי-המהדרין, אם לא הצורך להדביק את הפער הכאילו-דתי בינם לבין הקיצוניים. אין הוא אלא הולך בדרך רבו, שהוכרח להתנצל בפני אנשי נטורי-קרתא ולהעריך אותם כשומרי החומות המגנים גם עליו.

קשה היא דרך האמצע, ולא-רבים המסכינים לילך בה. קל ומרגיע יותר לצעוק בקול גדול ולנפנף בסיסמאות מוחלטות, שאינן מותירות מקום למחשבה ולעיון מורכב, מאשר לעמוד בין שני הקטבים ולהצהיר שאיננו לא מהם ולא מהם. כל כך קשה הוא האתגר, עובדה היא שעד היום לא קם אדם אחד מתוכנו להציע משנה הלכתית סדורה, המתמודדת בגאון עם מחול הקנאות המסחרר שסחף אותנו.

אם אנו בוחרים להמשיך בשתיקתנו, ולהותיר שוב את הזירה ביד קנאים אשר כביכול מעמתים אותנו עם ערכינו, זו כמובן זכותנו. אבל עלינו לדעת היטב את המשמעות המעשית של בחירתנו. בחירה כזו משמעה הקצנה הולכת וגוברת, בשמה של תפיסת-עולם זרה לנו, זרה לאמונתנו, זרה להלכה שכה חשובה לנו וזרה לאנושיותנו. בחירה כזו משמעה קבלה מרצון של אורח-חיים כוחני, מתלהם, מדכא, ומעל הכל - לא הִלכָתִי בעליל. אנו מכריזים על המקום המשני שתופסת ההלכה בעולמנו.

מסע הצדקנות המזויפת שמנהלת התקשורת החילונית בימים אלו, הוא הזדמנות פז בעבורנו, לבחון שוב את מידת כדאיותה של האילמות ההלכתית. ניתנה לנו עתה ההזדמנות לשוב בגאון אל עולם ההלכה, למאוס בגלוי בסטריאוטיפים החרדיים הטוענים לכתר ההלכה שלא בדין, ולהצהיר שאין לנו בעולמנו אלא ארבע אמות של הלכה.

רבנים שעתידה של החברה החרדית יקר להם, מוזמנים להביע את עמדתם בגלוי! לדרוש במפגיע חזרה לימיה השפויים של החרדיות הארץ-ישראלית, ולהתנער ממגמות הצדקנות הא-הלכתית המתהדרת בעטרת הצניעות. עליהם להכריז בקול גדול כי מודעות המפרטות איברים-איברים את גופה של האשה הן פגיעה אנושה בערך הצניעות !! עליהם להתנער מכל ועדות ההבל, הצצות כפטריות אחר הגשם ואין בהן כל תועלת פרט להשנאת התורה ושומריה על ההמון. עליהם לתבוע נורמליזציה של הלכות צניעות, והשבתן אל מקומן היחסי בעולם ההלכה.

אמת, המתירנות שסביבנו פושה באורח מדאיג. חלקים גדולים מן החברה החילונית הולכים ומתערטלים מלבושם, מתבונתם ומצלמם. האתגר הניצב לפנינו קשה יותר, אולי, מזה שעמד למול אבותינו. אבל, הכי יאבד עולמו מפני השוטים?! האם בשל כך עלינו לאבד את שפיותנו ולהשקיע את מוחנו באשה שאין מסתכלים עליה?!

על העיתונות לנקוט בצעד מעשי, שיכריז על המגמה החדשה להחזיר עטרת ההלכה ליושנה. עליה לחדול מהנוהג הלא-הלכתי למנוע פרסום תמונות נשים בעיתונות. אין עיתון צריך להתנצל על שאינו רואה כל מניעה בהצגת תמונת אשה. ואם חרדים הם מדוגמנות חרדית, אדרבה - יימנעו לחלוטין מפרסומות הכוללות תמונות אדם. בני-אדם אינם קולבים, יש להם תפקידים נעלים יותר.

אם אנו מדברים בשמה של ההלכה, עליה מסרו אבותינו את נפשם במשך מאות שנות גלות, כי אז בטוחים אנו בצדקת דרכנו ובידינו הדבר לעמוד מול האלימות התקשורתית החילונית; אם אנו מדברים בשמן של גחמות מזדמנות של עמי-ארצות-חסידים שלא קראו ולא שנו, אנו מאבדים את זכותנו ואת חוסננו, ומצדיקים את שנאתם של ההמון.

כל עוד נפקיר את השיח הציבורי ביד עמי-ארצות, כל עוד רב בישראל יחוש מובך להצהיר על כך שהצניעות אינה הדבר היחיד הממלא את יומו, וכל עוד יחשוש הרוב החרדי מהבעת עמדה הלכתית בראש מורם - מובטחים אנו לחזות עין בעין בהעצמת הטירוף המשתולל ברחובותינו.