מבט לפרשת השבוע "וישלח"

"ביזה מוסרית" • הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר באיזה זכות מוסרית בזזו האחים את העיר, אחרי שאת המאבק האלים, להרוג את אנשי העיר ניהלו שמעון ולוי לבד ● פרשת וישלח

"ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר..... בני יעקב באו על החללים ויבוזו העיר" (לד  כה – כז).

לכאורה צריך להבין את העבודה הקשה להרוג את אנשי העיר עשו רק שמעון ולוי, אבל לקחת שלל, לבזוז את העיר, הצטרפו כל האחים. האם זאת התנהגות מוסרית.

המדרשים מתקשים מדוע הרגו שמעון ולוי את כל אנשי שכם. הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"ט, הי"ד) מבאר: בני נח מצווים להושיב דיינים על גזל, והם אנשי שכם חטאו שלא הושיבו דיינים ולכן נענשו.

הרמב"ן חולק על הרמב"ם לשטתו אנשי שכם היו חייבים מיתה מסיבה אחרת בגלל שהם היו עובדי עבודה זרה.

ה"אור החיים" מבאר: באיזה זכות בני יעקב בזזו את העיר. לשטתו אנשי שכם התחייבו בתשלום בושת לפי ההלכה שפוסק הרמב"ם בית דין רואין את מעלת האשה ומעלת משפחתה ולפי ערכם מחייבים את הפוגעים בתשלום.

האחים הבינו את חשיבות משפחתם במיוחד את הבושה שנגרמה ליעקב אבינו, הם חישבו שכל הרכוש בשכם לא מספיק כדי לפצות את יעקב, לכן הם נטלו הכל. מוסיף ה"אור החיים" ומחדש שאת כל הרכוש הם לקחו לזכות יעקב אביהן.

לכאורה, צריך להבין איך גובים מכל אנשי העיר עבור מעשה שעשה אדם אחד.

אולי אפשר לבאר את התנהגות בני יעקב כך: הם מאד כאבו את הפגיעה באחותם, כמו שכתוב בפרשה: "ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה" (לד, ז).

הכאב והכעס היה של כל הבנים, לא רק של שמעון ולוי. לכן הדרישה שהתורה מכנה אותה "במרמה", רש"י מבאר בחכמה. היתה של כל הבנים ביחד, כמו שכתוב : "ויענו בני יעקב את שכם...." אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמונו להמול לכם כל זכר" (לד, טו).

כלומר שגם שאר השבטים תכננו להעניש את אנשי שכם ולנצל את הכאב שלהם ביום השלישי למילה.

א. לשחרר את דינה מבית שכם.

ב. לגבות מהם מחיר כואב על הנבלה שנעשתה.

ביום השלישי התכניות של האחים נחלקו. שמעון ולוי דנו את אנשי העיר למות. וכאן נחלקו הראשונים מאיזה דין. האחים לא הסכימו לגזר הדין מוות, הרי גם בראשונים לא פשוט האם הם באמת ברי מוות.

אבל האחים ממשיכים בתכנית המקורית שלהם להכנס לעיר ולגבות מהם מחיר כואב. גם אם הם לא פסקו לאנשי העיר דין מות, אבל זכותם המוסרית להכנס לעיר ולגבות מחיר עבור הפגיעה באחותם.

לפי ה"אור החיים" הק' הם באו לגבות דמי בושת, אם נתבונן בפסוק: "בני יעקב באו על החללים ויבזו העיר אשר טמאו אחותם" (לד, כז) כשם הבאים לתוך העיר אנשיה כבר הרוגים, הרכוש שלהם הפקר. הם גובים את הרכוש למעשה בדין.

אבל בני יעקב לא מחפשים להתעשר, הם רוצים תשלום עבור הבושה של האבא יעקב. לכן יש להם זכות מוסרית לקחת שלל. הראיה שהם נותנים הכל לאבא יעקב.

בסופה של הפרשה יעקב כועס רק על שמעון ולוי. יעקב כועס על ההרג. הוא מקבל את החכמה למול את אנשי העיר, כדי לשחרר את דינה וכדי להעניש את אנשי העיר. הרצח לא מקובל עליו.

עונים לו שמעון ולוי "ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו" מה שכואב להם האם מותר לעשות את אחותנו הפקר, גם אותם לא מענין הרכוש, רק ההפקרות שנהגו באחותם, כלומר גם הם מקבלים את פסק האחים לתת את הרכוש לאבא יעקב.

כל המטרה היתה להעניש את עושי העוולה באחותם. לכן מוסרית בני יעקב פעלו בענין הרכוש מתוך הסכמה ולא היה כאן ניצול ששני אחים מנהלים קרב ואחרים באים לקחת שלל. כולם הסכימו שהשלל יהיה לאבא יעקב כדי להראות שהסיבה לכל "המרמה" היתה לא להרשות לנהוג הפקר באחותם.