בס"ד

"ולאדם אמר: כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ, אשר ציוויתיך לאמר- לא תאכל ממנו, ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה וגו'" (ג, יז-יח)

אדם הראשון נענש קשות על כי עבר על ציווי הבורא יתברך ואכל מעץ הדעת: קשי הפרנסה, ככתוב: "בזעת אפיך תאכל לחם", ומוות, כמו שכתוב: "עפר אתה ואל עפר תשוב".
הקשה בספר "מרפסין איגרי": "תנא דבי רבי ישמעאל: מעביר ראשון - ראשון." בבית מדרשו של רבי ישמעאל נאמרה ברייתא, שמלמדת אותנו יסוד – אין עונשים אדם על העברה הראשונה שלו. (ראש השנה ז, א) קשה אם כן מדוע נענש אדם הראשון -על אוכלו מעץ הדעת- עונש, שעד היום העולם כולו סובל ממנו, הרי הייתה זו העברה הראשונה שלו?!
אפשר אולי ליישב, שאדם הראשון חטא כבר בתחילת דבריו עם הקב"ה. נחזור מספר פסוקים אחורנית וניווכח - ה' שואל את אדם: "המן העץ אשר ציוויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת?" עונה אדם לבורא: "ויאמר האדם: האישה, אשר נתת עמדי, היא נתנה לי מן העץ." (ג, יא-יב)
מביא רש"י את הגמרא במסכת ע"ז: "כאן כפר בטובה." הקב"ה הרי לא שאלו- מי נתן לך את פרי העץ לאכול. השאלה הייתה: האם אכלת? התשובה המתבקשת הייתה: כן, אכלתי. חטאתי.
בגמרא מובא, שמשה רבנו אומר לישראל לשון חריפה – "אמר להן משה לישראל: כפויי טובה בני כפויי טובה." כפרתם בטובה של בורא עולם, כמו אדם הראשון שאמר: "האישה, אשר נתת עמדי, היא נתנה לי מן העץ, ואוכל." (ע"ז ה, ב)
הקב"ה נתן לאדם הראשון אישה, כדי שתהיה "עזר כנגדו", שתעזור לו ותשמש אותו, והוא אומר להקב"ה: אתה גרמת לי לחטוא, בכך שנתת לי אותה.
החטא של כפיות טובה הוא החטא הראשון עלי אדמות, אבל -כדברי רבי ישמעאל- הקב"ה אינו עונש על חטא ראשון, הן הקב"ה "מעביר על פשע", אבל כאשר מצטרף החטא השני של אכילה מעץ הדעת, הגיעו העונשים החמורים.
מכאן אנו למדים את אחד הערכים החשובים ביהדות: הכרת הטוב. אין לכפור בטובה! לאדם יש נטייה לחפש אשמים, גם אם הוא כופר בדבר טוב, שנתנו לו.
רש"י בגמרא משתמש בלשון חריפה על דברי אדם הראשון "אשר נתת עמדי"- "לשון גנאי הוא שתולה הקלקלה במתנתו של מקום, והוא עשאה לעזר."
אם נשאל מדוע נענשה האישה, הרי שאף היא חטאה בשניים – גם אכלה בעצמה, אף כי אמר אלוקים: "לא תאכלו ממנו" וגם נתנה לבעלה ובכך החטיאה אף אותו.
אם נכונים הדברים, מתקבל חידוש גדול. אם אדם הראשון לא היה כופר בטובתו של הבורא יתברך ובתשובתו לשאלת הקב"ה היה עונה ישירות -כן, אכלתי מעץ הדעת, אכן חטאתי ועברתי על מצוותך- הקב"ה לא היה עונש אותו על החטא הראשון שחטא, על אכילתו מעץ הדעת, כדברי הברייתא, שלימד רבי ישמעאל. נתאר לנו את העולם בלי העונש של "בזעת אפיך תאכל לחם" או בלי "עפר אתה, ואל עפר תשוב"...