בס"ד

"באין מליץ יושר מול מגיד פשע, תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט, וצדקנו במשפט, המלך המשפט." (תפילת מוסף)

במרכזם של הימים הנוראים, לפני סדר "מלכויות" שבתפילת מוסף, לפני הפיוט "וכל מאמינים", אנו מתפללים ואומרים שני משפטים אלה: "באין מליץ יושר וגו'". אך, לכאורה, תמוהים הם. פונים אנו להקב"ה ואומרים: ריבונו של עולם, אם חלילה לא תמצא יותר המלצה טובה על ישראל, "תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט"- בזכות החוק והמשפט, אנא ממך, המלך המשפט, הצדק אותנו במשפט.
התפילה מתארת מצב עגום ונורא לישראל. אם אין סיבה, חלילה וחס, לזכות את ישראל במשפט, מה הפתרון להגיד חוק ומשפט? מה תעזור האמירה של החוקים והמשפטים בעיצומו של יום הדין?
חשבתי אולי לבאר את התפילה כך: הגמרא במסכת עבודה זרה (כג, ב) מתארת איך חכמי ישראל באו לדמא בן נתינא לקנות ממנו אבן טובה לבית המקדש. המפתח היה מתחת לראשו של אביו, ודמא לא רצה להעירו, על אף שכרוך הדבר בהפסד של רווח גדול. לשנה אחרת נולדה להם פרה אדומה, ודמא ביקש בעבורה אותו סכום כסף, שחכמי ישראל הציעו לו בשנה הקודמת בעבור האבן הטובה.
מכאן למדו חז"ל :
א. כמה צריך להקפיד על כיבוד אב. הנה אפילו גוי היה מוכן להפסיד הון עתק, כדי      לא להעיר את אביו משנתו.
ב. הקב"ה אינו מקפח אדם שעשה מצווה. לכן נולדה להם פרה אדומה, כדי שיחזרו     להרוויח את הכסף, שהוצע להם, ובוודאי שלא ייצאו נפסדים מן המצווה .
שאל החידושי הרי"ם: מדוע זימן להם הקב"ה דווקא פרה אדומה? במיוחד, שהגמרא דנה שם אם מותר לקנות מגוי פרה אדומה. מפני מה הקב"ה לא זימן להם מטמון בסכום זהה לסכום, שהפסידו מקיום מצוות כיבוד אב של הבן דמא?
תירץ החידושי הרי"ם: באותו הזמן היה קיטרוג בשמים- הנה גוי מוכן להפסיד סכום עצום כדי לא להעיר אב ישן. האם גם יהודים יעמדו בניסיון כזה?
מה עשה הקב"ה, מפני כבודם של ישראל? הביא להם  דווקא פרה אדומה! הרי מצוות פרה אדומה היא בחינת חוק, מצווה בלתי מובנת, אף לא לחכם מכל אדם. אמר עליה שלמה המלך: "אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני". סינגר אם כן הקב"ה על ישראל - אמנם הגוי היה מוכן להפסיד הרבה למען קיום מצווה, אבל הייתה ההקרבה בעבור מצווה שכלית - כיבוד אב, מכוח הכרת הטוב של בן לאביו.
יהודים, לעומת זאת, מוכנים לשלם סכום עצום גם בעבור מצווה שהיא בגדר חוק, גם בעבור מצווה שאינם מבינים אותה, את מהותה ואת כוונותיה.
אם נתבונן היטב, ניווכח, שיהודים מוכנים להשקיע הרבה כדי לקיים מצוות - בין מצוות שכליות, אלו הקרויות "משפט", ובין מצוות, שהן בגדר "חוק", שאינן מובנות.
הנה מצוות שופר, שעליה נאמר: "תקעו בחודש שופר... כי חוק לישראל הוא" (תהילים פא), ואעפ"כ מהדרים ותוקעים מאה תקיעות. אף לא מסתפקים בעשר.
כמה אברכים ויהודים יראי שמים יתנדבו במהלך ראש השנה ללכת לכל בית בישראל, לאותם יהודים ויהודיות, שאין להם יכולת לבוא לבית הכנסת, ילכו מבית לבית כדי לתקוע להם בשופר, וכך בכל המצוות. יהודים מוכנים להשקיע זמן וכסף לקיום מצוות הבורא יתברך. כמה מרץ וכסף השקיעו בקהילות ישראל כדי לזכות בארבעת המינים, כדי להקים סוכה ולישב בה, לאכול מצה בפסח ועוד ועוד. אין הבדל בין מצוות שהן בחינת חוק – בלתי מובנות לאדם, לבין מצוות שהן משפט – מובנות.
באים אנו ואומרים לבורא העולם: "באין מליץ יושר מול מגיד פשע"- אם חלילה עם ישראל עומד במצב קשה ביום הדין, ואין דרך להמליץ טוב מול הפשעים, "תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט". בורא עולם ציווה אותנו תרי"ג מצוות- מהם חוקים, מהם משפטים. והנה אין לנו הבדל ביניהם. אנו מוכנים להשקיע כוח וכסף כדי לקיים כל מצווה באשר היא. הנה חכמים היו מוכנים לשלם הון רב למען אבן טובה למקדש, ואותו סכום עתק למען פרה אדומה. כך גם בימינו שלנו. בעבור קיום מצוות מוכנים להשקיע מה שנדרש. מי בעולם מוכן לשלם כל כך הרבה בעבור אתרוג, למשל? כמה עולה אתרוג כל השנה וכמה לפני החג? רק מחמת המצווה אנו משלמים כל כך הרבה בעבור אתרוג מהודר. וכך בשאר המצוות.  לכן "צדקנו במשפט, המלך המשפט".

מתחננים אנו בתפילתנו לזכות לפניך בדין, שכן יש הצדקה משפטית שכלית לכך שמגיע לנו לזכות בדין. מיד ממשיכים בתפילה ואומרים בתפילת מוסף את תפילת "וכל מאמינים", כי מהי הסיבה, שאין לנו הבדל בין חוק למשפט? כי אנו מאמינים בני מאמינים, שגם מה שלא מובן לנו, הרי לך, מלך מלכי המלכים, הכל מובן. לכן אנו מוכנים לקיים כל מצווה ללא הבדל, ומכוח זאת אנו מבקשים לזכות במשפט.
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שכבר בימי הדין הבאים עלינו לטובה, ניכתב וניחתם כולנו לאלתר לחיים טובים ארוכים ולשלום.
      שנה טובה!