קדושת החיים ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר את הסברו של אביי בגמרא בעניין ערי מקלט – מדוע בגלעד יש שלוש ערי מקלט, כמו שהקציבו לכל ארץ ישראל, המאוכלסת והגדולה מגלעד פי כמה  ● פרשת מטות-מסעי

"את שלוש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלוש הערים תתנו בארץ כנען" (לה, יד).

מקשה הגמרא: "בעבר הירדן תלת, ובארץ ישראל תלת?" איך נתנו מספר שווה של ערי מקלט לארץ ישראל ולעבר הירדן? הרי בארץ ישראל יש הרבה יותר אנשים, והיא הרבה יותר גדולה?!

"אמר אביי: בגלעד שכיחי רוצחים". אומנם נכון, שארץ ישראל הרבה יותר גדולה באוכלוסין ובמידות, אך בגלעד יש הרבה רוצחים (מכות ט).

מקשים המפרשים: התורה מדברת בערי מקלט. אל ערי מקלט גולים יהודים, שרצחו בשוגג, ואביי מדבר במושג של רוצחים במזיד - "שכיחי רוצחים". אם בגלעד, יש הרבה רוצחים במזיד, צריך להרבות שם בבתי דין או בשוטרים או במתקני ענישה, ברם ערי מקלט ניתנו לרוצחים בשגגה בלבד. חוזרת איפוא השאלה: איך ארץ ישראל הגדולה והמאוכלסת קיבלה רק שלוש ערי מקלט, וחבל גלעד הקטן ממנה בהרבה ומאוכלס בפחות, קיבל גם הוא שלוש ערים?

מתרץ הרבי ר' השיל- במשנה במסכת מכות נאמר: "בתחילה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט, ובית דין שולחין ומביאין אותו משם". גם הרוצחים במזיד שהו בערי המקלט עד לסיום משפטם. כך מובנים דברי אביי, כי שם היו הרבה רוצחים. לכן היו צריכים בגלעד הרבה ערים באופן יחסי.

רבי אייזיק שר שואל מדוע נקבע עונש גלות דווקא לרוצח בשגגה ומדוע נבחרו ערי הלוויים לשמש ערי מקלט לאותם רוצחים? והוא משיב: אשמתו העיקרית של הרוצח בשגגה היא חוסר הזהירות, שמחמתה בא לידי שגגה ובשלה גולה הרוצח בשוגג לעיר מקלט. הגמרא אומרת: "גלות מכפרת עוון" (סנהדרין לז). נתאר לעצמנו אבא עולה בסולם, ונשתברה המדרגה תחתיו, והוא- מסכן -נופל על בנו והורגו בשגגה. הרי זה אסון כפול! הרי אבא אוהב את בנו, וכאן לוקה האב בכפליים – גם בנו נהרג וגם הוא נקרא רוצח בשגגה וחייב גלות, כמו כל רוצח בשגגה. מהי התקנה של רוצח בשגגה? אומרת הגמרא: "תורה מביאה לידי זהירות" (ע"ז כ).

לכן הרוצח בשגגה גולה לעיר מקלט, לעיר שיושביה לוויים. שבט לוי היו יושבי אוהלים- באוהלה של תורה. הגמרא מלמדת אותנו, כי חשוב מאוד לעודד אותו רוצח להמשיך להתעלות בתורה במקום גלותו. אם תלמיד גלה– מגלים רבו עמו, ואם הרב גלה – מביאים אליו את כל ישיבתו (מכות י). כל זאת כדי להרבות חיים. "מרבה ישיבה – מרבה חוכמה, מרבה חוכמה – מרבה חיים"(אבות ב). היסוד שמלמד רבי אייזיק שר, שאותו רוצח בשגגה אינו נזהר, ועל כך הוא נענש, והתורה תתקן את חוסר הזהירות שלו.

לפי דברים אלה, אפשר לבאר את דברי אביי על אזור גלעד, שבו "שכיחי רוצחים". במקום שיש רוצחים רבים במזיד, רצח הופך לדבר שכוח. במקום כזה חיי אדם הופכים להפקר. מציאות כזאת עלולה לגרום גם לאנשים טובים- להיזהר פחות, להקפיד פחות. התוצאה היא שיש גם יותר רציחות בשוגג באותו מקום. לכן מסביר אביי בגמרא, שיש מספר זהה של ערי מקלט משני עברי הירדן, משום שבגלעד יש הרבה רוצחים במזיד, וחיי אדם – זולים נעשו. על כן צריך לדאוג גם ליותר ערי מקלט, שכן במקום כזה יש גם יותר רציחות בשוגג, הרי נגרמה זילות בקדושת החיים.