עת מלחמה ועת שלום ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מקשה: מדוע יעקב ויתר בקלות על כל רכושו, הרי יעקב סיכן את עצמו בשביל פכים קטנים, וכאן הוא יוזם ויתור מוחלט על כל רכושו, מה שגורם לו לבכות במפגש הראשון עם רחל אמנו!

"וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך" (כט, יא).

מבאר רש"י: מדוע בכה יעקב אבינו? "דבר אחר- לפי שבא בידיים ריקניות, אמר: אליעזר עבד אבי אבא - היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות, ואני - אין בידי כלום. לפי שרדף אליפז בן עשו במצוות אביו אחריו להרגו והשיגו,  ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק, משך ידו. אמר לו: מה אעשה לציווי של אבא ? אמר לו יעקב: טול מה שבידי,  והעני חשוב כמת".

בפסוק הקודם למדנו על כוחו הרב של יעקב אבינו באותם ימים.

הרועים אמרו, שאינם יכולים להשקות את הצאן בגלל האבן הגדולה. "ויאמרו: לא נוכל עד אשר ייאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר". (כט, ח) הם צריכים, שכל הרועים ביחד במאמץ משותף יגללו את האבן הגדולה מעל פי הבאר. אבל כאשר רואה יעקב את רחל - "ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר".

מבאר רש"י: "כאדם שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית. להודיעך, שכוחו גדול".

הרועים היו צריכים להתאסף, וכולם בכוחות משותפים גללו את האבן. לעומתם, יעקב - בקלות רבה מצליח להזיז את האבן בכוחות עצמו.

בשבוע הבא נלמד: "ויוותר יעקב לבדו וייאבק איש עמו עד עלות השחר". (לב, כה) רש"י מבאר מדוע חזר יעקב ונשאר לבדו: "שכח פכים קטנים וחזר עליהם". ויעקב נאבק - אומר רש"י: "עם שרו של עשו".

מצד אחד, לומדים בפסוקים, שיעקב איש חזק מאוד, כלשון רש"י: "כוחו גדול". רואים, שיעקב חוזר לבדו גם בשביל פכים קטנים, כי "צדיקים-חביב עליהם ממונם יותר מגופם". יעקב נלחם מול מלאך השר של עשו הרשע.

יעקב גם התכונן למלחמה מול עשו הרשע. אמנם הוא התחיל בדורון ובתפילה, אבל במפגש עצמו יעקב בא להילחם, כמו שכתוב: "והוא עבר לפניהם". מבאר רש"י: "אמר: אם יבוא אותו רשע להילחם, יילחם בי תחילה", כלומר: אנחנו למדים, שיעקב היה גם איש חזק וגם ידע לעמוד על שלו - לשמור על רכושו, גם על פכים קטנים, וגם לצאת למלחמה - הן מול מלאך, והן מול עשו בעצמו.

מצד שני, מול אליפז, הבן של עשו, יעקב אינו מוכן להילחם ויותר מכך, יעקב מוכן לוותר על כל רכושו, להפוך להיות עני, שחשוב כמת. עד כדי כך שהוא בוכה, שאינו מביא מתנות לכלתו המיועדת.

מדוע יעקב לא נלחם מול אליפז, הרי "הבא להרגך - השכם להרגו". 

מדוע יעקב מוותר על כל רכושו ומגיע למצב, שאין לו מה לתת לבת דודה, שמיועדת להיות אשתו.    

למה יעקב מעדיף לוותר לאליפז ולפגוע ברחל אמנו, להגיע למצב, שהעבד אליעזר נתן מתנות ביד רחבה, והבן לא נותן כלום?

שני ענינים הם:

א. יעקב יכול להילחם עם אליפז ולנצח אותו, אבל יעקב לא הסכים לפגוע בהוריו. אליפז הוא אמנם בן של עשו, אבל הוא גם נכד של יצחק ורבקה. לא סתם נכד אלא נכד, שקשור לסבא. כדברי רש"י: "ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק". דהיינו משום כיבוד הורים וויתר יעקב על כל רכושו.

יעקב יודע, "שצדיקים-חביב עליהם ממונם יותר מגופם". מדוע? כי בעזרת  ממון אפשר לקיים הרבה מצוות ומעשים טובים, הרבה חסד. לכן חזר יעקב בשביל פכים קטנים, אבל כל הכסף אינו שווה ליעקב אם הוריו יצטערו. יעקב לא רצה, שהוריו ישכלו נכד. במיוחד נכד שגדל בחיקם.

ב. משום שאליפז גדל בחיקו של יצחק אבינו, אליפז לא בא להרוג את יעקב אלא משך את ידו, כדברי רש"י. אליפז בא ושואל את יעקב: "מה אעשה לציווי אבא ?" לכן יעקב הבין, שאינו בסכנת נפשות, ואין כאן הכלל ההלכתי - "הבא להרגך השכם להורגו". יעקב ידע מה ערכו של כסף, כמה דברים טובים אפשר לעשות בממון. לעזור לאליפז לקיים את מצוות אביו, נחשב בעיני יעקב דבר מספיק חשוב כדי לתת את כל רכושו.

כאשר בא נכד של יצחק ונין של אברהם אבינו ומבקש מיעקב - איך אני יכול לקיים מצוות כיבוד אב? יעקב מסכים לוותר על רכושו כדי לזכות את אחינו במצווה. הסיבה לרצון של צדיקים בממון הוא רק כדי לקיים מצוות.

ידוע על צדיקים, שבשביל מצווה היו מוכנים לשלם הכל. הגדלות של יעקב אבינו, שהוא מעצמו אמר לאליפז: "טול מה שבידי". יעקב יזם את הפתרון לטובת משפחתו כולה.