בס"ד 

כידוע, בקהילות ישראל דואגים, שכל יהודי ויהודי- תהיינה לו "מעות חטים" לפסח. לכן דואגים לאסוף "קמחא דפסחא" = אותו מושג מיוחד, שטבעו חכמינו לקרוא לציבור להתאמץ להמציא לכל משפחה מצות, יין לארבע כוסות, ושאר מצרכי החג.
הרמ"א פותח את הלכות פסח בזו הלשון: "ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח". לעומת חג החירות, בסוכות אין "מעות סוכה", או "מעות לצורך ארבעת המינים". אף על פי שסוכות ארוך מפסח ביום אחד, וההוצאות גדולות, ומהדרין בהן. מפני מה אין דואגים לעניים בסוכות, כמו שדואגים לאותם עניים לפני פסח ??
בספר "מאוצרנו הישן" מובא תירוץ אחד: יש חילוק בין פסח לסוכות- בפסח נאמר בתורה: "שבעת ימים תאכלו מצות", כלומר: יש חיוב לאכול מצות שבעת ימים. באו חז"ל ותיקנו, שכל יהודי ידאג, שכולם יזכו להדר במצווה. לכן גובים "מעות חטים" לפני החג. לעומת זאת, נאמר בתורה: "בסוכות תשבו שבעת ימים". לא נאמר תאכלו בסוכות. ממילא, כשאין חיוב אכילה, אין חיוב לפרנס את העניים.
אולי אפשר להסביר בדרך נוספת: חג הסוכות הוא אחרי חודש הרחמים והסליחות, אחרי עשרת ימי תשובה, שבהם עמדנו והכרזנו בעוצמה בעיצומם של הימים הנוראים: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה".  בימים האלה כל יהודי עשה הרבה כדי לזכות בדין. יהודים תרמו לכפרות ואמרו - כל אחד: "זה הכסף ילך לצדקה, ואני אכנס לחיים טובים". התרומות בימים האלה היו יותר מתרומות שבשאר ימות השנה. לכן חז"ל לא ראו צורך לערוך מגבית נוספת לכבוד חג הסוכות. לא שחלילה לא צריך לדאוג, שכל יהודי יאכל בסוכה. אך חג הפסח, לעומת חג הסוכות, צריך חיזוק.

מסופר על צדיקים ואנשי מעשה, שחיפשו להזמין עניים דווקא לסוכה. לא 'חכמה' להזמין רק את שבעת האושפיזין לסוכה.
א. הם לא אוכלים ושותים.
ב. גם אם הם היו מתגלים בסוכה פיזית, מי לא היה מאושר לארח בסוכתו את אחד משבעת הרועים?! אברהם אבינו. תארו לכם איזו זכות! אנשים היו מוכנים לשלם כל הון כדי לארח גדול בישראל. קל וחומר את אחד משלושת אבות האומה! או את משה רבנו או את אהרן הכהן, יוסף הצדיק, דוד המלך. אין שום גדלות להזמין אותם.
להזמין עניים, אנשים פשוטים, מן הדרגה הנמוכה ביותר, זאת מעלה גדולה!
רבי לוי יצחק מברדיטשוב  היה מזמין אליו אל הסוכה שכנים אורחים- דווקא את האנשים הפשוטים מן הדרגה הנחותה ביותר. שאלו אותו תלמידיו: רבנו, מה טעם ? למה אתה בוחר דווקא אותם כאורחים לסוכתך?
השיב הרב, אמנם בדרך הלצה, אבל דברים שיש בהם הרבה מוסר ודרך חיים : לעתיד לבוא, כשיזמינו את כל הצדיקים להיכנס אל "סוכת עורו של לוויתן", באותה סוכה יישבו האבות הקדושים, הנביאים, התנאים, השופטים, כל צדיקי הדורות, קדושי עליון, ואני לוי יצחק- גם אני יהיה לי חשק להיכנס אל אותה סוכה. יעמוד בפתח מלאך ויבדוק את הבאים לסוכת הצדיקים. אותו מלאך ישאל בכעס: הא, מניין זה מגיע אתה- אדם פשוט שכמותך, להידחק כאן בין צדיקים וגדולי עולם? ואשיב לו על כך: אל נא ייחר אפך. אליי, אל סוכתי שלי, נתתי גם לאנשים פשוטים להיכנס, וכלל לא התביישתי בהם.
ברור, שיש חובה לדאוג, שכל יהודי יהיה בסוכה, שלכל יהודי יהיה מה לאכול בסוכות, ושכל יהודי יזכה לקיים בהידור את מצוות החג. אבל חזקה עלינו אחרי ימי הדין, שאכן כבר נתנו צדקה לכל אותם נזקקים. לכן אין טעם-אין  צורך- לאסוף לחג הזה, אבל ברור, שאין להסתפק רק בהזמנת האושפיזין של שבעת הרועים לסוכה.  צריך להדר באורחים, במיוחד עניים, שאין להם היכן להיות בחג.
כאשר אותם עניים יישבו בסוכתנו, נהיה ראויים לפנות לאברהם אבינו, עמוד החסד, ביום הראשון של החג : "במטו מינך, אברהם אושפיזי עילאי, דיתבי עמי ועמך כל אושפיזי עילאי יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד", נוכל אז לעמוד בפתח הסוכה, עת היא מקושטת וערוכה בכל מטעמי החג, כאשר ביחד עם בני המשפחה יושבים אורחים, שאין ידם משגת. במעמד כזה מתאים להזמין גם את אבות האומה להיות האושפיזין.
        חג כשר ושמח ! !