מתי ניתנה התורה ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מוכיח, שעם ישראל חוגג את חג מתן תורה יום לפני שהתורה ניתנה לנו בהר סיני ● מדוע אם כן אין חוגגים את חג השבועות ביום נתינת התורה, ואיך אפשר לומר בתפילות החג "זמן מתן תורתנו" ביום הקודם לנתינת התורה לישראל?

"ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר, ויהי קולות וברקים" (יט, טז)

במסכת שבת נחלקו התנאים באיזה תאריך ניתנה התורה לעם ישראל.
"

תנו רבנן: בשישי בחודש (בחודש סיוון) ניתנו עשרת הדברות לישראל. רבי יוסי אומר: בשבעה בו".

מוסיף רבא על דברי התנאים: "ודכולי עלמא (לדעת כולם – גם חכמים וגם רבי יוסי) בשבת ניתנה תורה לישראל".

בדף הבא מביאה הגמרא ברייתא נוספת: "תא שמע (=בוא ושמע) ניסן, שבו יצאו ישראל ממצרים, בארבעה עשר יצאו (ממצרים) ולערב (של חמישה עשר בניסן) לקו הבכורות (דהיינו, ערב לפני שיצאו בני ישראל ממצרים) ואותו היום חמישי בשבת היה" (בני ישראל יצאו ממצרים בחמישה עשר בניסן ביום חמישי. שבת פו-פז).

ותמוה הדבר, לכאורה: אם פסח מצרים היה ביום חמישי, הרי שחג השבועות צריך היה לחול באותה שנה ביום שישי, שכן חז"ל לימדו אותנו, שסדר קביעת המועדים נקבע בסדר של א"ת - ב"ש. לגבי פסח, היום השני של חג הפסח הוא היום, שבאותה שנה יחול חג השבועות. כלומר, שאם יום ראשון של פסח חל ביום חמישי, היום השני יהיה יום שישי. ובאותה שנה, אחרי שבעה שבועות, יחול שבועות ביום שישי.

איך אם כן אומרת הגמרא, שלדברי הכל בשבת ניתנה תורה לישראל?

הגמרא מבארת את יסוד המחלוקת בין חכמים לרבי יוסי בשאלה, כמה ימים הייתה מצוות הפרישה מנשים. בתורה נאמר: "ויאמר ה' אל משה: לך אל העם וקידשתם היום ומחר".

חכמים סוברים, שמצוות הפרישה הייתה שני ימים בלבד. לשיטתם, קליטת הזרע נמשכת שני ימים. וכך כתוב-  "היום ומחר".

רבי יוסי חולק וסובר, שמצוות הפרישה הייתה שלושה ימים. לשיטתו, קליטת הזרע נמשכת שלושה ימים. לכאורה, הדברים צריכים ביאור, הואיל ולהלכה נפסק כמו רבי יוסי, שקליטת הזרע נמשכת שלושה ימים, ולכן מצוות הפרישה הייתה שלושה ימים. אם כך, התורה ניתנה לעם ישראל רק בשבעה בסיוון ולא בשישה בו. כיצד אנו חוגגים את חג השבועות – שבו אנו אומרים בתפילה "זמן מתן תורתנו" בשישה בסיוון ?

כדי ליישב את הקושיות, נחזור לגמרא במסכת שבת: "דתניא שלושה דברים עשה משה מדעתו, והסכים הקדוש ברוך הוא עמו: הוסיף יום אחד מדעתו, ופירש מן האשה, ושיבר את הלוחות".

משה רבנו הוסיף עוד יום לפרישה לפני מתן תורה. כלומר, שבאמת לפי החשבון של א"ת - ב"ש אכן חג השבועות באותה שנה של יציאת מצרים היה אמור להיות ביום שישי. אבל בגלל היום, שהוסיף משה רבנו, נדחה באותה שנה החג ליום שבת.

וכך כותב הגאון רבי חיים הכהן רפפורט זצ"ל בספרו "מים חיים", סימן טו: למעשה, נתינת התורה הייתה בשבעה בסיוון, בשבת. מפני מה אנו חוגגים כל שנה בשישה בסיוון? כי אנו חוגגים ביום, שהקב"ה חשב לתת את התורה.

חשיבות הזמן נקבעת לפי המחשבה של בורא העולם, ולא על פי העשייה בפועל !
אמנם הדברים נראים מופלאים מאוד, אבל יש דוגמא נוספת ליסוד הזה –

אנחנו אומרים בתפילת ראש השנה: "זה היום תחילת מעשיך", וכבר נפסק להלכה, שבניסן נברא העולם. איך עומד יהודי בתשרי ואומר: "זה היום תחילת מעשיך"? אלא מפני שבתשרי עלתה המחשבה לפני הקב"ה לברוא את העולם, ניתן לומר "זה היום תחילת מעשיך". למרות שבפועל העולם נברא בניסן.

מכאן אנו לומדים חידוש, שלגבי הקב"ה החשיבות נקבעת לפי המחשבה ולא לפי העשייה בפועל. לכן לדורות חוגגים את חג השבועות בשישה בסיוון.

אולי אפשר להוסיף, שאף על פי שאנו חיים בעולם העשייה, אבל המחשבה חשובה מאוד, כמו שכתוב "רחמנא ליבא בעי" - המחשבה, הלב, הכוונה הטובה היא יסוד עצום. לכן מחשבה טובה -  הקב"ה מצרפה למעשה. יהודי, שזוכה לקיים מצווה לשמה, זוכה לעולם מלא, שכן כוונה לשם שמים היא החשובה. רק לימוד תורה לשמה מזכה יהודי להגיע לשיא ברוחניות.

הנה חג מתן תורה נקבע לדורות לפי המחשבה ולא לפי הקבלה בפועל – כדי ללמד לדורות, שהחשוב ביותר בלימוד תורה, בקיום מצוות התורה, הוא לדאוג למחשבה, לכוונה, שהכול יהיה לשם שמים.