"אינו מצווה ועושה" ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר למה חזקיהו מלך יהודה נענש על כך שנמנע מלעסוק בפרייה ורביה. ולעומתו עמרם לא נענש על כך, ואין הדבר נחשב לו לחטא, למרות שגרר את כלל ישראל אחריו ● פרשת שמות

"ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון" (א, כב).

למדנו בגמרא במסכת סוטה – "תנא: עמרם גדול הדור היה (היו הכל נשמעים לדבריו). כיוון שגזר פרעה הרשע "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", אמר (עמרם): לשווא אנו עמלים. עמד וגירש את אשתו. עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו (מרים הנביאה): אבא, קשה גזרתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות. (כיוון שכל הגברים גירשו כמוך את נשותיהם, לא ייוולדו ילדים – לא זכרים ולא נקבות). פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה – בעולם הזה ולעולם הבא. פרעה הרשע – ספק מתקיימת גזרתו, ספק אינה מתקיימת. אתה צדיק, בוודאי גזרתך מתקיימת, שנאמר (איוב כב, כח): "ותגזר אמר, ויקם לך". עמד (עמרם) והחזיר את אשתו. עמדו כולן והחזירו את נשותיהן" (סוטה יב, א).

עמרם היה גדול הדור. מרים מכנה אותו "צדיק", שגזרתו מתקיימת. והצדיק מבין, שאם ימותו הבנים, עדיף להתגרש.

עניין זה מעורר תמיהה לעומת המסופר בגמרא במסכת ברכות על אודות חזקיהו מלך יהודה, שאינו רוצה לשאת אשה ולקיים מצוות פרייה ורבייה, מפני שהוא צדיק וזכה לראות ברוח הקודש, שעתידים להיוולד לו בנים שאינם הגונים. ועל הטענה הזו אומר לו הנביא ישעי'ה: "בהדי כבשי דרחמנא, למה לך, מאי דמיפקדת איבעי - לך למעבד", כלומר: למה נכנסת לכבשונו של עולם, לחשבונות שמים? יהודי – אסור לו לעשות חשבונות שמים. על כל יהודי מוטלת החובה לקיים את מצוות ה', לקיים מצוות פרייה ורבייה. לכן, אומר לו הנביא – נגזר עליך עונש מוות.

עמרם היה גדול הדור, צדיק, הגמרא במסכת שבת מונה ארבעה צדיקים, שלא חטאו מעולם ומתו בעטיו של נחש. "ארבעה מתו בעטיו של נחש, ואלו הן: בנימין בן יעקב, עמרם אבי משה, ישי אבי דוד, וכלאב בן דוד". איך עמרם נחשב לצדיק שלא חטא, והוא הרי עשה חשבונות שמים וביטל מצוות פרייה ורבייה מעצמו וגרם כגדול הדור לבטל את כל העם היהודי, היות שגרם לכולם לגרש גם את נשותיהן? הרי אסור לעשות חשבונות שמים?! אסור, כדברי הנביא, להיכנס לכבשונו של עולם?

בספר "מרפסין איגרי" מובאת תשובה בשם הרב אשר מן: לשיטת בית הלל, כאשר אדם זכה לבן ולבת, הוא קיים את מצוות "פרו ורבו" (יבמות סא, ב). לעמרם וליוכבד באותו הזמן היו כבר אהרון ומרים, לכן עמרם יכול לגרש את אשתו בעקבות גזרת פרעה. אבל חזקיהו המלך נמנע מלהתחתן ולא קיים את המצווה כלל. לכן הוא נענש, חלה, והגיע עד לגזרת מוות ממש.

הדברים מובנים, כשדנים על עמרם באופן פרטי. אבל כיוון שעמרם היה גדול הדור, ובעקבות גירושיו עמדו כולם וגירשו את נשותיהם, נוצר מצב, שהתבטלה פרייה ורבייה מכל העם היהודי במצרים, כולל משפחות שעדיין לא זכו לבן ולבת, כאלה שלשיטת בית הלל לא קיימו את המצווה של "פרו ורבו".

לכן חשבתי ליישב בדרך אחרת: ההבדל בין עמרם לבין חזקיהו נעוץ בעובדה, שעמרם חי לפני מתן תורה, לעומת חזקיהו, שחי אחרי מתן תורה.

קודם מתן תורה לא נצטוו בני ישראל על המצוות, מלבד שבע מצוות בני נח, שעליהן היו מצווים כל העולם קודם מתן תורה. אמנם גדולי האומה היהודית קיימו את המצוות לפני מתן תורה, אבל הם היו בגדר של "אינו מצווה ועושה", ונמצא שגם מצוות "פרו ורבו" לא נצטוו עדיין באותו הזמן.

לעומת זאת, על איסור רציחה נצטוו כולם, כחלק משבע המצוות,שעליהן נצטוו בני נח.

לפי הדברים, בפני עמרם עמדה ברירה: או להמשיך ולקיים תרי"ג מצוות, ובהן המצווה של "פרו ורבו", אבל בכך לגרום להריגת ילדי ישראל על ידי המצרים, שגם להם אסור לרצוח, או להימנע ממצווה זו, שלמעשה עדיין לא נצטווה עליה. חשש עמרם, שאם הוא לא יגרש את יוכבד, בשמים ייחשב, שהוא סייע בעקיפין למעשי הרצח של המצרים, והרי איסור רציחה שייך לכולם, גם קודם מתן תורה.

כאשר עמרם הצדיק שקל את הצדדים, הוא הכריע, שבזמן כזה, מול גזרת שמד כזאת, של "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", עדיף להימנע מקיום מצוות "פרו ורבו", שהיא רק חומרה, שהרי עליה עדיין אינו מצווה לפני מתן תורה.

לעומתו חזקיהו, מלך יהודה, חי לאחר מתן תורה. חזקיהו חייב לקיים את כל תרי"ג המצוות, מדין "מצווה ועושה". כאשר מצווים לעשות, אין מקום לחשבונות, אין אפשרות להימנע מקיום מצווה בלי לחטוא. לכן הנביא אינו מקבל את תשובתו ומסביר לו, שהוא חטא ומגיע לו למות.

ביאור הדברים הוא, שמי "שמצווה ועושה"- דברים, שיש לנו חובה לעשות, אין לנו רשות להרהר אחריהם או להימנע מלקיים את המצוות. אבל דברים, שאנחנו עושים לא בציווי, כמו חומרות, הנהגות טובות, שלא נדרנו לעשותם, הרי אם עומדים הדברים מול סיבה טובה להימנע - עדיף ומותר להימנע.

לפני מתן תורה כל קיום המצוות היה רק בגדר של הנהגה טובה של גדולי הדור. אחרי מתן תורה אין לנו רשות לזוז מקיום התורה והמצוות, כי אנחנו מחויבים לתורה הקדושה.