כיבוד  אב ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר מדוע נענש יעקב על אותן עשרים ושתיים שנים, שבהן לא כיבד את הוריו, הרי ההורים שלחו אותו לחרן ● כמו כן מבאר, מדוע יעקב נמנע מלברך בסעודת צדיקים?

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (כח ,י).

מבארת הגמרא במסכת מגילה טז,ב – יז,א: " אמר רבה אמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתא: גדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם, שכל אותן שנים, שהיה יעקב אבינו בבית עבר לא נענש... דתניא: נמצא יוסף, שפרש מאביו עשרים ושתיים שנה, כשם שפרש יעקב אבינו מאביו". יעקב אבינו נענש על שפרש מאביו עשרים ושתיים שנה ולא זכה לקיים באותן שנים מצוות כיבוד אב. כנגד זה התאבל על יוסף בנו במשך עשרים ושתיים שנה. אבל על אותן ארבע עשרה שנה, שהיה יעקב אצל עבר ולמד תורה - לא נענש, כי תלמוד תורה גדול יותר מכיבוד אב ואם.

לכאורה, צריך להבין למה נענש יעקב אבינו, הרי ההורים שלחו אותו לחרן, האמא אומרת לו: "ועתה, בני, שמע בקולי, וקום ברח לך אל לבן אח חרנה. וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך". (כז, מג-מד) ורבקה אמנו משכנעת את יצחק לשלוח את יעקב לקחת שידוך מחרן. "ותאמר רבקה אל יצחק: קצתי בחיי מפני בנות חת, אם לוקח יעקב אישה מבנות חת. ויקרא יצחק אל יעקב... ויצווהו ויאמר לו: לא תיקח אישה מבנות כנען. קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אישה". (כז-מו.כח- ב) למעשה, יעקב קיים מצוות כיבוד אב ואם בהליכה לחרן. ויותר מכך הוא גם קיים מצווה נוספת לשאת אישה. למה אם כן נענש על כך?

שאלה נוספת: הרי בבית היה חשש פיקוח נפש. כמו שאומרת רבקה: "ותאמר אליו: הנה עשיו אחיך מתנחם לך להורגך". (כז, מב) וידוע, שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה. מדוע אם כן נענש יעקב על ההליכה לחרן?

הגמרא שואלת שם: "סוף סוף, דבית לבן עשרין שנין הויין". לפי החשבון, יעקב היה בחרן רק עשרים שנה, כמו שכתוב בפרשת השבוע: "זה לי עשרים שנה בביתך - עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך." (לא, מא)  יעקב במפגש האחרון עם לבן, אחרי שלבן רדף אחריו, מסכם יעקב עשרים שנה בחרן. והגמרא אומרת, שהעונש היה עשרים ושתיים שנה. מתרצת הגמרא: "אלא משום דאשתהי באורחא תרתין שנין". יעקב השתהה בדרכו אל אביו עוד שנתיים נוספות, "דתניא יצא מארם נהרים ובא לו לסוכות ועשה שם שמונה עשר חודש, שנאמר: "ויעקב נסע סכתה, ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות, ובבית א-ל עשה שישה חודשים".

הגמרא מבארת, שיעקב התעכב עוד שנה וחצי בסוכות וחצי שנה בבית א-ל. באותן שנתיים יעקב כבר קידש את נשיו וקיים את מצוות הוריו. גם עם עשיו הוא כבר נפגש והצליח בדורון, בתפילה ובמלחמה להתפייס איתו. למה יעקב לא מיהר לבוא לאביו?
 
על כך נענש יעקב, כיוון שמדקדק הקב"ה עם צדיקים כחוט השערה. השנתיים האלו גרמו, שיעקב ייענש על עשרים שנה שקדמו.

אם יעקב היה ממהר לחזור, סימן שכל הזמן הוא רצה לבוא לאביו אבל היה מנוע בגלל המצווה לשאת אישה ובגלל פיקוח הנפש. אבל העיכוב של השנתיים מוכיח, שגם בכל עשרים השנים לא מיהר יעקב לחזור. לפי דרגתו של יעקב אבינו הוא נענש על כל התקופה. למה יעקב לא נענש גם על הארבע עשרה שנה, שלמד תורה? מחלקת הגמרא: תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם. על הזמן הזה לא נענשים, כי תורה יותר ממצוות כיבוד אב ואם.

ידועה הקושיה כיצד יעקב אבינו נשא שתי אחיות, והלא האבות קיימו את כל התורה לפני שניתנה?

הרמב"ן בפרשת תולדות (כו,ה) מבאר, שדווקא בארץ ישראל קיימו האבות את כל התורה ולא בחוץ לארץ. ונישואי רחל ולאה היו בחרן.

קשה מהגמרא במסכת פסחים (קיט,ב): "עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום, שייגמל חסדו לזרעו של יצחק. לאחר שאוכלים ושותים, נותנים לו- לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, ואומר להן: איני מברך, שיצא ממני ישמעאל. אמר לו- ליצחק: טול וברך. אומר להן: איני מברך, שיצא ממני עשיו. אומר לו- ליעקב: טול וברך. אומר להן: איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהן". אם לשיטת הרמב"ן יעקב לא חטא, כי יעקב נשא אותן בחוץ לארץ, ושם האבות לא שמרו תרי"ג מצוות, למה יעקב לא בירך? לפי הדברים מובן - יעקב לא בירך בגלל התקופה, שהוא היה בארץ ישראל  וחי עם רחל ולאה. הנה בגלל אותן שנתיים הקב"ה ענש אותו על כל העשרים ושתיים שנה, שהוא עזב את הוריו.

בספר "עיון יעקב" ביאר, שכיוון שמצוות תלמוד תורה גדולה מכיבוד אב ואם - אותן ארבע עשרה שנה, שיעקב למד תורה בישיבת עבר, נחשבות ליעקב כאילו קיים בהן מצות כיבוד אב ואם.

היסודות שנלמדים מהדברים הם:

א. עד כמה הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה ממש.

ב. עד כמה בן צריך להתאמץ להיות ליד הוריו כדי לזכות לכבד אותם. אם צריך לנסוע, כי יש סיבה חשובה, כמו לישא אשה או פיקוח נפש, מותר וחייבים לנסוע. אבל מיד כשהתבטלה הסיבה, צריך למהר לחזור לארץ ישראל ולקיים כיבוד אב.