"ויאמר ה' אלוקים: הן האדם כאחד ממנו לדעת טוב ורע פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם... ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים" (ג, כב-כד)
בגן עדן היו שני עצים בעלי כוחות מיוחדים –  עץ הדעת ועץ החיים.
עץ הדעת- ידועות בהרחבה סגולותיו הרבות המיוחדות, וידועה אזהרת הקב"ה על אודותיו: "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, כי ביום אכלך ממנו- מות תמות" (ב, יז).
מבאר הרמב"ן: "ועל דעת רבותינו- אלמלא שחטא, לא מת לעולם, כי הנשמה העליונית נותנת לו חיים לעד." לכן, מסביר הרמב"ן: "שביום אכלך ממנו מות תמות, שאז תהיה בן מוות". האכילה מהפרי האסור גרמה לאדם הראשון להיות בן מוות, אם לא כן היה האדם חי לעולם.
אך לשם מה ברא ה' את עץ החיים? לכאורה, לפני החטא, העץ היה מיותר, הן האדם אמור היה לחיות לעולם, כפי דברי רבותינו. ואחרי האכילה מהפרי האסור -מנע הקב"ה מאדם ומחוה את האכילה.  שנאמר;
"את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים". הכרובים – מבאר רש"י – הם מלאכי החבלה. בנוסף, חרב מתהפכת, דהיינו: לא רק נתק מהעץ אלא שמירה מיוחדת על הדרך המובילה לעץ.
ידוע, שלכל נברא בעולם יש מטרה או סיבה לעצם קיומו. מה הייתה תרומתו- של  עץ החיים? מה תפקידו בעולמו? לפני החטא הוא, לכאורה, מיותר, ואחרי החטא הוא שמור עד כדי היותו 'חוץ לתחום' בעבור האדם ?!
אולי אפשר לומר, שיכלה להיות לעץ מטרה אם אדם הראשון היה חוזר בתשובה מיד, כפי שהקב"ה אכן נתן לו רמז לאפשרות לכך. במקרה כזה, התרופה למוות שנגזר למי שאכל מעץ הדעת הייתה - אכילה מהעץ השני, עץ החיים.
"ויקרא ה' אלוקים אל האדם, ויאמר לו: איכה?" (ג, ט) מבאר רש"י: "יודע היה היכן הוא אלא להיכנס עמו בדברים, שלא יהא נבהל להשיב אם יענישהו פתאום. וכן בקין... וכן בבלעם." מבאר ה'שפתי חכמים' את דברי רש"י: "דהקב"ה חפץ ממנו, שיאמר חטאתי ויהרהר תשובה בלבו, דהקב"ה רוצה בתשובתן ואינו חפץ במיתתן."
הקב"ה משאיר לאדם פתח לחזור בתשובה גם אחרי שחוטא, ולפחות, שיתחיל להרהר בתשובה.
אם אדם היה מודה ועוזב, הייתה לו דרך לתקן – לאכול מעץ החיים ולחזור לחיות לעולם, לרפא את שפגמה האכילה האסורה.
אפשר לומר, שיש כאן לימוד חשוב לנו –
העולם נברא באופן, שעל כל חטא יש דרך לחזור בתשובה כשם שלכל מחלה יש תרופה, ולכל חיידק יש אנטיביוטיקה. לכן טורחת התורה להאריך, להביא לידיעתנו וללמדנו, שיש בגן עץ נוסף- עץ החיים, שתפקידו הוא לרפא את המוות, שנגזר מאי ציות בעניין עץ הדעת. אנחנו צריכים לדעת, שכל חולי וכל מכה נגרמים מחטא, ולכל חולי ולכל מכה- יש תרופה מוכנה ומזומנה. הדרך לזכות בתרופה היא תשובה.
הגמרא מספרת על ערוד, שישב בדרך המובילה לבית המדרש, ורבי חנינא הרגו ואמר לתלמידיו: לא הערוד ממית כי אם החטא ממית. מי שבטוח בעצמו, שלא חטא, וגם אם חטא, שב בתשובה מאותו החטא – אינו פוחד מערוד. ויתר על כן, במפגש ביניהם בטוח הוא, שנקי חטא הוא, ויכול על כן להרוג את הערוד.
התורה מתארת את עץ החיים ואת שיחתו של הקב"ה עם האדם הראשון – לומר, שרק אחרי שאדם לא ניצל את הזכות לחזור בתשובה, הושלך מגן עדן, והדרך לעץ החיים נשמרה. כי אם אדם כן חוזר בתשובה, הרי בנוסף לכפרה יש בטבע תרופה מזומנת לצרה, שגרם הקלקול-החטא. הנה עץ הדעת, והנה התרופה – עץ החיים.