דוד מול מואב ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר מפני מה יעקב אבינו חשש משך כל השנים, שראובן ילך לעשיו ויידבק בו. איך אפשר לחשוד בראובן, שהיה בעל תשובה, ואחד משבטי י-ה? ● פרשת דברים
"ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר באחד לחודש" (א, ג).
מבאר רש"י וז"ל: "מלמד, שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה. ממי למד? מיעקב, שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה. אמר הבן ראובן: בני, אני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו, כדי שלא תניחני, ותלך ותדבק בעשיו אחי".
יעקב אבינו חשש להוכיח את בנו הבכור אחד משבטי קה, שכן היה לאבינו יעקב חשש שמא ראובן לא יקבל תוכחה אלא יקום ויעזוב את אביו ואמו וילך לעשיו הרשע.
קשה: על שום מה היה מקום לחששו של יעקב, הרי ראובן היה צדיק. ראובן התנגד למכירת יוסף, ראובן- כדי לכפר על חטאו היה יושב בתעניתו ובשקו, בעל תשובה היה. בנוסף, לידתו והורתו בקדושה, יעקב קורא עליו "ראשית אוני". ממש שיא הקדושה והטהרה. לשם מה ילך מקור הקדושה ויידבק בטומאה של עשיו הרשע, למה ילך בעל תשובה לחוזר בשאלה עשיו, שעזב את דרכם של יצחק ורבקה, הוריו הקדושים.
אולי אפשר לנסות ליישב את חששו של יעקב בדרך זו: אם נתבונן, נראה שלאברהם אבינו, שהיה מחנך גדול מאוד בדורו, ואמנו שרה- מחנכת גדולה, ובבית שלהם גדלו שני בנים - יצחק וישמעאל, ורק יצחק אבינו גדל על דרך חינוכם בהתאם לנתיב של הבית. עם כל הקדושה והטהרה של אברהם אבינו, שהיה אב המון גויים, ושרה באוהל- סמל הצניעות והטהרה, אברהם אבינו מגייר אנשים, ושרה אמנו מגיירת נשים. בבית כזה של חסד, ומלאכים שמסתובבים תדיר, גדל גם ישמעאל - אך לתרבות רעה.
אברהם אבינו התנגד לגירוש של ישמעאל. שרה אומרת: "גרש את בן האמה", ואברהם מתנגד, אולי הוא לא תיאר לעצמו את גודל החשש, שיש לחוש מישמעאל, אבל כאן הקב"ה מתערב בוויכוח ואומר: "כל אשר תאמר אליך שרה - שמע בקולה". הוא רואה טוב. רש"י מבין, שאברהם היה טפל לשרה ברוח הקודש, הוא רואה ברוח הקודש את גודל הסכנה של ישמעאל מול יצחק הצדיק. כלומר, שאבא- אפילו כמו אברהם אבינו- אינו רואה את רעת בנו.
ביתר שאת, יעקב מכיר היטב מה קרה אצלו בבית הוריו: שני בנים תאומים, ואיך עשיו הרשע מרמה את אביו, "כי ציד בפיו"- אחיו שואל את אבא יצחק שאלות בלימוד- איך מעשרים את המלח וכו', והאבא מתכנן לתת לעשיו את הברכות, כי אבא חושב, שעשו גם צדיק ובכור.
עשיו מצד אחד רוצח בגיל צעיר את נמרוד, לכן אברהם הסבא נפטר חמש שנים לפני הזמן, כדי לא למות בשיבה לא טובה. והאבא מרומה ואינו רואה.
מסיק מכך יעקב אבינו, שבן יכול להיות בבית של קדושה, בבית של חינוך טהור וקדוש, ולרמות את האבא, כאילו הוא בדרך התורה והיראה. אם בבית של שני בנים בלבד אפשר לרמות, קל וחומר בבית של משפחה ברוכת ילדים, שנים עשר בנים ודינה. ולפי המדרש, לכל בן נולדה תאומה. בית גדול כזה - בוודאי ייתכן, שהאבא אינו מודע למצב הרוחני של הבן.
לכן יעקב חשש בצדק, הוא ידע מה היה בבית הוריו ובבית סבו.
רק סמוך למיתה הוא מוכיח את בנו הבכור.
רואים מכאן גם דרך מיוחדת בחינוך - לדעת להתאפק עשרות שנים ולא לומר תוכחה, שיש חשש שתגרום אך ריחוק ואובדן של הבן. לפעמים חייבים להוכיח מיד ובכל החומרה, ולפעמים צריך לדעת לשתוק ולא לומר דברים, כדי לא לגרום נזק חמור יותר.
כוחו של יעקב אבינו, שזכה שכל בניו ילכו בדרך התורה.
כולם עומדים סביבו ואומרים ביחד "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", והאב, שכל הזמן לא היה בטוח, עונה ואומר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
רק אחרי המעמד הזה מוכן יעקב להוכיח את בנו בכורו, רק עכשיו היה ברור, שאכן כולם שבטי קה, ויקבלו תוכחה מהאבא לפני מותו באהבה.
