מבט לפרשת השבוע "בהעלותך"

נר תמיד ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר על-פי ציווי ה' לאהרן על העלאת הנרות במנורת המקדש, שמצווה שנעשית יום יום בהתמדה, חשובה ממצווה חד פעמית, שנעשית רק פעם אחת. בכוח ההתמדה זוכים להאיר רוחניות לעולם כולו ● פרשת בהעלותך

"דבר אל אהרן ואמרת אליו: בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (ח, א).

מבאר רש"י, וז"ל : "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה אז דעתו שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומיטיב את הנרות".

קשה: איזו חשיבות ונחמה יש לאהרן, שהוא מדליק ומיטיב את הנרות? הרי להלכה פסק הרמב"ם בהלכות "ביאת המקדש" פ"ט, ה"ז, וז"ל : "וכן הדלקת הנרות כשרה בזרים. לפיכך אם היטיב הכוהן את הנרות והוציאן לחוץ – מותר לזר להדליקן". כלומר, שמצוות הדלקת הנרות היא לא כל כך חשובה. לכן גם זר יכול להדליק. אם כן מהי הנחמה, שיש לאהרן בהדלקת הנרות ?

אם נתבונן עוד, נראה, שהדלקת הנרות במנורה מסמלת אור רוחני יותר משאר עבודות המקדש. כאשר החשמונאים באים למקדש, אחרי הניצחון הגדול של מעטים מול רבים, חלשים מול גיבורים, דבר ראשון הם באים לחפש שמן זית זך וטהור, ורק אחר שמצאו את הפך הקטן בחותמו של הכוהן הגדול, נחה דעתם, כי הם זכו להדליק נרות בחצרות קודשך. עד היום הנס שנחרט בזיכרון, הוא נס פך השמן, ואותו מציינים כל שנה, ובעטיו מדליקים נרות בשמונת ימי החנוכה.

אם נוסיף ונתבונן, ניווכח, שלא רק שמחפשים להדליק נרות אלא חז"ל חיפשו להדר בנרות. נחלקו בית שמאי ובית הלל איך מקיימים את מצוות נר חנוכה בהידור -  מוסיף והולך, כשיטת בית הלל או פוחת והולך כשיטת בית שמאי. אומנם היו לחשמונאי ובניו ניסים רבים, עצם הניצחון הגדול, אבל מה שנשאר הוא נס פך השמן, התגברות האור על החושך, אור רוחני בבית המקדש!

ויש כאן ערך נוסף – התמדה.

הנשיאים זכו יום אחד כל אחד בתורו להביא קורבן. כאן מדובר בהדלקה תמידית, עבודה שאין לה הפסק. ולראיה: מיד בבואם להיכל, חיפשו להחזיר עטרה ליושנה, להדליק שוב נרות במקדש. אהרן זכה למצווה תמידית, למצווה שמביאה אור רוחני, וכאן הנחמה הגדולה.

לפעמים אדם זוכה להתעלות עצומה לקיים מצווה חשובה. העניין הוא, שצריך לדעת למשוך את ההתעלות לשאר הזמנים,  "מי יעלה בהר ה', ומי יקום במקום קדשו" – צריך לזכות להתעלות בהר ה', ומשם לדעת להמשיך להתמודד, גם למחרת לקום¯ להתמקם במקום קודשו.

אמנם המצווה - להדליק את המנורה - כשרה בזר. והראב"ד מבאר, שרק בדיעבד כמובן, ורק אחרי שההטבה נעשתה ע"י הכוהן בקודש פנימה. אבל עדיפה לאהרן מצווה תמידית, אף שהיא בדיעבד כשרה בזר, ממצווה שהיא אמנם רק שלו אבל חד-יומית. שכן בענייני קדושה ההתמדה היא ערך עליון, ובזכות ההתמדה זכה אהרן להאיר אור רוחני.

ואולי לכן המצווה של הדלקת הנרות נשארה לנו למזכרת עד היום בהדלקת נרות החנוכה.

 

הרב יחזקאל שינפלד | כדורינט1/06/2015 09:30
חזרה
עבור לתוכן העמוד