בס"ד

"אם על תודה יקריבנו, והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן" (ז, יב).

כל הקרבנות הוזכרו בפרשת ויקרא, והלכות הביצוע נאמרו בפרשת צו, חוץ מקרבן תודה, שאינו מוזכר בפרשת ויקרא. למה קרבן תודה אינו מוזכר בפרשת ויקרא, כמו יתר סוגי הקרבנות ? אלא הכל נלמד רק בפרשת צו, גם העניין של הקרבן וגם הלכות הביצוע ?
אולי אפשר ליישב עפ"י המדרש בויקרא רבה ט, ז, ששם נאמר "כל הקרבנות בטלין לעתיד לבוא חוץ מתודה". כבר אנחנו מבינים שיש סיבה להבליט את קורבן התודה, שהוא ייחודי, ולכן הוא כולו בפרשה שלנו – צו.
אבל עדיין לא מובן מה כוחו, למה תודה נקריב גם בימות המשיח ? קרבן חטאת, אשם ועולה הם באים ע"י יהודי שחטא על הנפש, לעתיד לבוא הם יתבטלו, שהרי אז לא יהיו עוד חטאים ועוונות. לכאורה, על מה צריך להביא קורבן תודה לעתיד לבוא, הרי בימים ההם עתידים להתבטל כל הצרות, כמו שנאמר במדרש שמות רבה כג, א : "לעתיד אין עוד צרות בו" ?
מיישב הרב חיים זייצ'יק: בגלות הארוכה יש צרות רבות ובעיות ליהודים. הרבה מהצרות אנחנו אפילו לא מודעים להם. "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". הרבה אסונות מנע מאיתנו הקב"ה בלי שבכלל ידענו. הרי העולם שונא, בהלכה שעשיו שונא ליעקב. הנה בימים האלו סינים שוחטים בטיבט, והעולם מתעלם. לפני שבועות אחדים התורכים הרגו כורדים, והעולם מוחה בפה חלש ורפה. לעומת זאת, כשיורים על ילדי שדרות ועוטף עזה ותושבי הדרום סובלים כבר שבע שנים וצה"ל מגיב בצדק ונהרגים חיילים ועזתים, העולם משתולל ומגנה.
בזמנים כאלו, שהשנאה לישראל מוחשית כל כך, צריך לזכור, שהשנאה ירדה לעולם במתן תורה, הן למה נקרא שמו סיני ? ששם ירדה שנאה לעולם. השנאה כל כך חזקה, שברור שהרצון לפגוע ביהודים הוא גדול, ואם בכל זאת עם ישראל חי וקיים, סימן שבורא העולם שומר עלינו ומציל אותנו.
היום, כשיש לנו צרות ורדיפות, שבחורי ישיבה נהרגים על דפי הגמרא, קשה לנו להבין כמה ניסים ונפלאות יש שלא הרגשנו בהם ולא ידענו עליהם. על כל מחבל שמבצע את זממו, יש הרבה שנתפסים או שנעצרים – בזכות רחמי שמים. לעתיד לבוא נדע ונבין על כמה טובות אנחנו צריכים להודות לבורא העולם.
לכן אמרו חז"ל: "כל הקרבנות בטלין לעתיד לבוא חוץ מתודה". כי עם ישראל יביא קרבנות על כל הטובות שעשה לנו הקב"ה במהלך כל הדורות, שבזמנים הקשים עצמם לא ידענו עליהם, או שידענו ולא היתה לנו דרך להודות לבורא יתברך בגלל הצרות.
אולי אפשר להוסיף ולומר, שהעם מביא קורבן תודה על הניסים שנרמזים במילה "חיים"
חולי ים יסורים מדבר, "וכל החיים יודוך סלה". לכן כתוב "אם על תודה".
אבל צדיקים, כמו כוהני ה', הם מקריבים תודה בכל יום: "על ניסיך שבכל יום". גם על ניסים נסתרים, שהם מבינים שחייבים להודות עליהם.
פרשת צו מדברת לכוהנים: "צו את אהרון ואת בניו". להם אמרה התורה: "אם על תודה יקריבנו", על כל התודה שצריך לומר לבורא יתברך, כולל ניסים נסתרים.